מילרד פילמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מילרד פילמור

הנשיא ה־13 של ארצות הברית תחילת כהונה: 10 ביולי 1850 סוף כהונה: 3 במרץ 1853 תאריך לידה: 7 בינואר 1800 תאריך פטירה: 8 במרץ 1874 מקום לידה: בפאלו, ניו יורק הגברת הראשונה: אביגייל פילמור מפלגה: המפלגה הוויגית סגן נשיא: אין חתימה:

מילרד פילמור (באנגלית: Millard Fillmore;‏ 7 בינואר 1800 - 8 במרץ 1874), נשיאה ה-13 של ארצות הברית (1850 - 1853).

[עריכה] קריירה מוקדמת

פילמור נולד למשפחה ענייה ב-1800 בניו יורק. הוריו היו נת'ניאל פילמור ופיבי מילארד.

פילמור רכש הכשרה כעורך דין והתקדם בשורות המפלגה הוויגית, עד שלבסוף נבחר כשותפו למירוץ של המועמד לנשיאות זכארי טיילור בבחירות של 1848. כסגן הנשיא של טיילור, חלק עליו בנוגע לעתידן של הטריטוריות המערביות שנלקחו ממקסיקו במלחמת ארצות הברית מקסיקו. טיילור חפץ להפוך את המדינות החדשות באזור למדינות חופשיות מעבדות, ואילו פילמור סבר שיש להתיר עבדות במדינות אלו כדי לרצות את הדרום, ובמילותיו שלו: "אלוהים יודע שאני מתעב את העבדות, אבל זהו רשע קיים... ואנו חייבים לשאת זאת ולתת לכך את ההגנה המובטחת בחוקה". פילמור ישב בראש הסנאט במהלך הדיונים על הפשרה של הנרי קליי בנושא ב-1850, ולמרות שלא הביע פומבית את עמדתו בנושא, רמז לטיילור, מספר ימים לפני מותו, שאם תגיע ההצבעה על הפשרה לתיקו, הוא יצביע בעדה.

ביולי 1850 עם מותו הפתאומי של טיילור, התמנה לנשיא, ובכך היה לסגן הנשיא השני היורש את המשרה בעקבות מותו של הנשיא.

[עריכה] הנשיאות

מותו של טיילור הביא לשינוי חד בממשל. הקבינט של טיילור התפטר ופילמור מינה מיד את דניאל ובסטר למזכיר המדינה, ובכך הכריז על תמיכתו באגף המתון במפלגה הויגית שתמך בפשרה.

הצעת החוק לקבל את קליפורניה כמדינה עצמאית, המשיכה לעורר מחלוקות סביב נושא העבדות, ולא היה נראה שישנה התקדמות משמעותית בדיונים. קליי המותש, עזב את וושינגטון על מנת לנוח, והשאיר את הובלת הדיונים לסנאטור סטיבן דאגלס. בנקודה קריטית זו, הודיע פילמור בפומבי על תמיכתו בפשרה. בנוסף, ב-6 באוגוסט 1850 הציע לקונגרס לשלם למקסיקו על מנת שזו תוותר על טענותיה לבעלות על ניו מקסיקו. צעדים אלו, בשילוב עם מנהיגותו היעילה של דאגלס בקונגרס, השפיעו על מספר רב של ויגים צפוניים בקונגרס לנטוש את התעקשותם על איסור מוחלט על עבדות בטריטוריות שהושגו במלחמת ארצות הברית מקסיקו, ובכך נתנו להצעת הפשרה את פריצת הדרך שהייתה זקוקה. דאגלס הציג לסנאט חמש הצעות חקיקה נפרדות:

• לקבל את קליפורניה לאיחוד כמדינה חופשית.
• ליישב את גבול טקסס ולפצות אותה.
• להעניק מעמד של טריטוריה לניו מקסיקו.
• להציב חיילים פדראלים לשירותם של בעלי עבדים המחפשים עבדים נמלטים.
• לבטל את שוק העבדים שפעל במחוז קולומביה.

כל אחת מההצעות השיגה רוב בסנאט, וב-20 בספטמבר 1850 חתם עליהן הנשיא פילמור והפך אותן לחוק, הידוע בשם פשרת 1850.

מורשת חשובה נוספת של נשיאותו של פילמור היא פתיחתה של יפן לסחר אמריקאי.

כשהגיעו הבחירות של שנת 1852, הצליחו מספר ויגים צפוניים, שכעסו על הצעת הפשרה, ובמיוחד על הסכמתו של פילמור לפעול ללכידת עבדים נמלטים, למנוע ממנו את המועמדות לנשיאות.

[עריכה] לאחר הנשיאות

לאחר השלמת כהונתו כנשיא, התמנה פילמור לנשיאה של אוניברסיטת באפלו. עם התפרקותה של המפלגה הויגית בשנות החמישים, סירב פילמור להצטרף למפלגה הרפובליקנית, ובמקום זאת היה ב-1856 למועמדה לנשיאות של המפלגה האמריקאית. במהלך מלחמת האזרחים, שפריצתה הוכיחה את שבירותה של הפשרה שעליה עמל כה קשות, התנגד לנשיא לינקולן, ובמהלך מאמציי הבניה מחדש שלאחר המלחמה תמך בנשיא ג'ונסון.

פילמור נפטר ב-1874, והוא הנשיא האמריקאי האחרון עד לימינו שלא כיהן מטעם המפלגה הרפובליקנית או הדמוקרטית.

הקודם: זכארי טיילור

נשיאי ארצות הברית

הבא: פרנקלין פירס