מחסום דם מוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחסום דם מוח (Blood Brain Barrier) הוא מבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי עבור מולקולות בין מערכת הדם לנוזל המקיף את המוח. מטרתו היא הגנה על רקמות המוח מפני מזהמים או נוגדנים ושמירה על הרכב הנוזל שבו נמצאים הנוירונים, כי שינוי קל ביותר בהרכב הנוזל יכול לפגוע בהולכה העצבית.

את מחסום דם מוח גילה החוקר הגרמני פול ארליך בסוף המאה ה-19. הוא הזריק חומר כחול לגופה של חולדה, ומצא שהצבע התפשט לכל רקמות הגוף מלבד לרקמות המוח. מאוחר יותר התברר כי כדי לחדור למוח על מולקולה לעבור מחסום שאינו חלק במוח, אלא נובע מהמבנה של הנימים הצפופים, שבין התאים העוטפים אותם אין חללים.

מולקולה חייבת להיות קטנה מספיק או מסיסה בשומן כדי לחדור דרך הנימים ודרך תאי האנדותל העוטפים אותם. יוצאות דופן הן מולקולות המשתמשות במנגנון ביולוגי הנושא אותן אל תוך המוח. עליהן נמנות החומצות הארומטיות הדרושות לייצור מוליכים עצביים.

מחסום דם מוח פרוץ בחודשי החיים הראשונים, ועל כן יש לנהוג בזהירות רבה במתן חומרים כימיים לילודים. אסור, לדוגמה, להחדיר לגופם חומרים בנזודיאפיניים (כגון ואליום).
בזיקנה המחסום מידלדל ופגיעות המוח גדלה. לחץ דם מוגבר גורם אף הוא לירידה ביעילות המחסום.

ישנם אזורים במוח שאליהם חודרים חומרים כימיים ביתר קלות. חשוב בעיקר האזור האחראי על הקאות וזיהוי רעלים, area postrema, שמסיבות ברורות חייב להיות רגיש לכלל החומרים הנכנסים לגוף. כמו כן, פגיעה במחזור הדם של המוח יכולה לגרום למחלות אוטו אימוניות שונות (מחלות חיסון עצמי), אחת מהן היא מחלת הטרשת הנפוצה. ככל שהפגיעה במחסום הדם במוח גדולה יותר, כך יש סיכוי גדול יותר להתפתחות מחלת הטרשת הנפוצה.