מחוך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
.gif/200px-Fig_31_--_Corset_en_brocart_d'or_(Musee_des_Arts_decoratifs).gif)
מחוך (בלעז קורסט, במקור צורה מוקטנת של cors, שפירושו "גוף" בצרפתית עתיקה) הוא פריט לבוש תחתון עשוי מחומר קשיח, אשר מוצמד לפלג הגוף העליון ותפקידו לעצבו לצורה אופנתית כלשהי. מסיבה זו החליף המחוך במהלך השנים את צורתו וגזרתו. עם התקדמות הטכניקה, התפתחו גם טכניקות הקשירה של המחוך.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות המחוך
המחוכים הפרימיטיבים הראשונים התפתחו במהלך המחצית הראשונה של המאה השש עשרה והיו למעשה גרסה מוקשחת של פרטי לבוש נשיים אחרים. על קיומם של מחוכים לפני שנת 1562 ניתן ללמוד רק מציורים, שבהם החל משנת 1530 לערך מוצגות נשים לבושות שמלות עם חזה מושטח ועם פלג עליון בצורת חרוט, שייתכנו רק בעזרת במחוך. המחוך הממשי העתיק ביותר שנשתמר הוא מקברה של אלאונורה די טולדו (לבית מדיצ'י), אשר נפטרה בשנת 1562.
לבוש חצר המלוכה הספרדי, שהיה לאופנתי בכל אירופה סביב שנת 1600, חייב שימוש במחוך שעיצב את הגוף בצורט חרוט ושיטח את החזה. בשנת 1640 לערך התפתח ממנו מחוך אחר, גם הוא בצורת חרוט, אלא שבמקום להשטיח את החזה, הוא דחף אותו מעלה. צורת המחוך הזה נשמרה בשינויים קטנים עד לתקופת המהפכה הצרפתית.
עד לתחילת המאה העשרים שימשה עצם לווייתן (חומר המופק ממזיפות לווייתנאים ממשפחת לווייתני המזיפות) בתור חומר ההקשחה העיקרי של מחוכים, אף שבשלהי המאה התשע עשרה יוצרו מחוכים גם בעזרת מתכת וחלקי קרן.
באופנה של תקופת המהפכה הצרפתית והקיסרות הראשונה ואחר כך באופנת הבידרמאייר המוקדמת לא היו המחוכים פריטי חובה. רק החל משנת 1840 לערך הפכו שוב לצו האופנה. תחת זאת, נהגו דווקא גברים ללבוש מחוכים בשנים 1820-1850 לערך, בהשפעת אופנת הדנדי. בשנים אלה גם הונהגו שכלולים טכניים שונים במחוך, כמו סוגר קדמי מבוסס קרס וחלקי חיבור ממתכת.
בשנים 1840 עד 1870 התפתחתה צורת "שעון החול" הנחשבת עד היום לצורה הקלאסית למחוכים: היקף רחב יותר של האגן והחזה, והיקף מזערי של המותן. עד לשנים 1870-1875 הלכו המחוכים והתארכו כלפי מטה וכיסו את הבטן התחתונה כמו אף את הירכיים. בשנות התשעים של המאה התשע עשרה הכתיבה האופנה היקף מתניים צר במיוחד.
במפנה המאה העשרים התפתחה צורה חדשה למחוך: צורת ה-S, שדחקה פנימה את הבטן והבליטה את החזה, ובכך הכתיבה יציבה לא טבעית. בשנת 1910 לערך הוחלפה צורת מחוך זו במחוכים שנלבשו רק עד מתחת לחזה. בשנים 1913-1915, עם התגברות התנועה הפמניסיטית וההשתלבות הגוברת מאוד של נשים בשוק העבודה בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, יצאו המחוכים מן האופנה כליל. את מקומם תפסו עד לשנות השישים של המאה העשרים הביריות.
[עריכה] השלכות בריאותיות
כבר במאה השמונה עשרה הזהירו רופאים מפני ההשפעות המזיקות של מחוכי התקופה, שאם נלבשו בגיל צעיר מדי יכלו לפגום במבנה העצמות וכאשר הודקו יתר על המידה מעכו את איברי הפנים. אלא שקובעות צו האופנה התעלמו בגלוי מאזהרות אלה, ואפילו ילדים קטנים הולבשו בבגדים הדוקים ומקושחים. נערות הולבשו במחוכי חזה כבר בגיל 12 עד 14, וכל זאת תוך התעלמות מהעיוות שנגרם למבנה השלד, שנתפס כתוצאה רצוייה דווקא, במיוחד משום שהקל על לבישת המחוך בהמשך החיים.
נשים התעלפו פעמים רבות בשל מחוכיהן המהודקים מידי, ואף נהגו לשאת עמן מלחי הרחה לאישוש חברותיהן לצרה, אך היחס החברתי לכך היה יחס רומנטי, של רצייה חברתית, כאל הדגמה של שבריריותן ועדינותן הנערצת של הנשים.
הביקורת על נזקי המחוך נמשכה במהלך המאה התשע עשרה ואף התעצמה ברוח תנועת שיווי הזכויות לנשים. במחצית המאה כבר נעשו נסיונות ראשונים לעצב אופנה נשית נטולת מחוך ("אופנת אמליה בלומר"), אבל רק במפנה המאות צברה הרפורמה באופנת הנשים אהדה משמעותית, בהשפעת מעצבים מזרם היוגנדסטיל. ובכל זאת, עד שנת 1910 לערך עוד היו "שמלות הרפורמה" דמויות שק, משל אין דרך לעצב בגדי נשים אלגנטיים ללא מחוך. רק בהשפעתם של אמני האר דקו, ובעיקר פול פווארה (Poiret), נוצרה אופנה אלגנטית לנשים ללא שימוש במחוך.
[עריכה] המחוך כיום
מאז שנות העשרים של המאה העשרים, נלבשים מחוכים כמעט אך ורק ממניעים פטישיסטיים או כחלק משחזור של תלבושות היסטוריות. כמו כן נלבשים מחוכים מסיבות רפואיות, שמשמשים לטיפול במחלות של עמוד השדרה.
מחוכים משמשים גם באופנות נישה מסוימות, כמו באופנה גותית או כסצינה הסאדו-מזוכיסטית. בשנות התשעים הופיע שוב המחוך באופנת עלית של מעצבים מסוימים.
הזמרת מדונה השתמשה במחוך כבגד עליון. עיצובו הייחודי כלל שני חרוטים מחודדים, במראה חללי ואוונגרדי.
שמלות כלה ושמלות ערב מהודרות מעוצבות לעתים משני חלקים - חצאית נפוחה וחלק עליון בעיצוב דמוי מחוך, הנרכס או נשרך מאחור. עיצוב זה נועד לרוב לשמלות במראה "סטרפלס" - ללא כתפיות או שרוולים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Fontanel, Béatrice. Support and Seduction: A history of corsets and bras. New York: Harry N. Adams, 1997
- Junker, Almut, und Eva Stille. Dessous : Zur Geschichte der Unterwäsche 1700-1960. Frankfurt: Historisches Museum, 1991
- Waugh, Nora. Corsets and Crinolines. New York: Routledge, 1996.
[עריכה] ראו גם
- חזייה
- הלבשת תחתונה
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מחוך |
