מותו של איוואן איליץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מותו של איוואן איליץ הוא נובלה מאת לב טולסטוי. הסיפור פורסם בשנת 1886 ומאז תורגם לשפות רבות, ובכללן לעברית. הסיפור נחשב ליצירת מופת ולקלאסיקה ספרותית.

[עריכה] עלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הסיפור מגולל את פרשת חייו ומות של איוואן איליץ' גולובין שהייתה: "הפשוטה והשכיחה ביותר, אך גם הנוראה ביותר". איוואן איליץ' הוא משפטן מוערך ואדם נוח המשתלב היטב בחברה ומנהל חיים מכובדים. הוא מתקדם מקצועית ומתחתן עם אישה ממשפחה טובה. הוא חי את חייו בצורה קלילה ומהנה ומרוצה מהתנהלותם. אך דווקא כשהוא זוכה לקידום משמעותי ובתו הבכורה משתדכת לאדם מצוין, הוא מגלה כי הוא גוסס ממחלה סופנית וחשוכת מרפא. בעת גסיסתו רווית הסבל הוא בוחן מחדש את חייו בראייה מעמיקה, מעבר לגינוני הכבוד שאליהם כה התרגל. לדאבונו הוא מגלה בהם בעיקר ריקנות, מה שמגביר את סבלו. ביומו האחרון הוא חווה הארה, ובסופו של דבר מת בשלווה.

[עריכה] משמעויות ופרשנות

הסיפור מפרש את חייו של אדם הנחשב לאמיד ומכובד. הוא יוצא כנגד הריקנות והעליבות שבגינוני הכבוד והנימוס. הוא מראה את חוסר האינדווידואליות ואת הקטנוניות של מעמד הבורגנות, בכך שהוא מתאר את הוויכוחים המגוחכים בין איוואן איליץ' ואשתו, ואת הניכור השורר בינו לבין בני משפחתו הרואים בגסיסתו מטרד. בריאליזם מצמרר מתאר טולסטוי את מחשבותיהם הראשונות של חבריו לעבודה נוכח מותו של איוואן איליץ' כמחשבות על הקידום שיתאפשר עקב מותו, ואת שאיפת אשתו למותו של בעלה, שמתעמעמת רק בגלל הצורך שלה במשכורת שלו. טולסטוי מרסק לרסיסים את תמונת הקיום הבורגנית השלווה, ביצירת מופת שהתיאור המתאים לה ביותר הוא מטרידה.