מוטאון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוטאון רקורדס (באנגלית - "Motown Records") הידועה גם כ"טמלה-מוטאון" ("Tamla-Motown) היא חברת תקליטים, שנוסדה בדטרויט, מישיגן שבארצות הברית, בה זכתה להצלחה ניכרת. לחברה היה חלק חשוב באינטגרציה הבין גזעית של המוזיקה הפופולרית בארצות הברית ובעולם, מכיוון שהייתה החברה הראשונה בבעלותו של אפרו אמריקאי שפירסמה בעיקר מוזיקה של אמנים אפרו אמריקנים, שהצליחו הן בקרב הקהל האפרו אמריקני בארצות הברית, והן בקהל שאינו אפרו אמריקני, והשיגו השפעה ארוכת טווח על תעשיית המוזיקה הפופולרית בעולם.
החברה נוסדה ב-12 בינואר 1959 על ידי ברי גורדי כ"תקליטי טמלה". במשך ההיסטוריה שלה החברה הייתה בעלים או מפיצה של למעלה מ-45 חברות בת שהתמחו בסוגי מוזיקה שונים, על אף שהתרכזה ברית'ם אנד בלוז, היפ הופ, פופ וסול. החברה העתיקה את מקום פעולתה מדטרויט ללוס אנג'לס ב-1972 ונותרה חברה עצמאית עד לשנת 1988, כאשר נמכרה לחברת MCA. משרדי החברה שוכנים כיום בניו יורק, והיא כיום חברת בת של חברת "יוניברסל מוטאון", חברה שהיא בעצמה חברת בת של קבוצת "יוניברסל מיוזיק".
בתקופת פריחתה בשנות ה-60, חברת מוטאון, וחברות הבת שלה שהתמחו במוזיקת סול, היו הנציגים החשובים ביותר של "צליל מוטאון", סוג של מוזיקת סול בעל מאפיינים מובהקים, שכללו שימוש בטמבורין עם תופים, צליל בס בולט ומלודי שהופק לרוב על ידי גיטרה בס אלקטרונית, מבנה מלודי ואקורדים מובהק, וסגנון שירה של "קריאה ומענה" ("call and response") שמקורו במוזיקת הגוספל.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] "היטסוויל יו. אס. איי" 1959 - 1972
חברת מוטאון היא פרי יצירתו של ברי גורדי הבן, מוזיקאי שחור, שבסוף שנות ה-50, לאחר שהשתחרר מצבא ארצות הברית בו לחם במלחמת קוריאה, ניסה לקנות לו שם בשוק המוזיקה באזור דטרויט. בשנת 1957 פגש גורדי את אל גרין שהיה הבעלים של באר בשם "פליים שואו טאלנט באר קלאב", והחל לעבוד עמו בשיתוף פעולה. גרין הכיר לו את הזמר ג'קי וילסון, שניסה להתחיל קריירת סולו לאחר שהיה פעיל במסגרת להקת רית'ם אנד בלוז בשם "הדומינוז". בשנת 1957 כתבו גורדי ואחותו גוון, בשיתוף פעולה עם בילי דייוויס, בן דודו של וילסון, שיר בשם "ריט פטיט". השיר, בסגנון סול ופופ, זכה להצלחה מסוימת, ועודד את גורדי להמשיך בתחום כתיבת המוזיקה. בשיתוף פעולה עם דייוויס כתב את להיטו הבא של וילסון "דמעות בודדות" ("Lonely Teardrops"), שהיה ללהיט ענק ולהצלחה גדולה. למרות הצלחתו לא חש גורדי שהוא מרוויח כפי שיכל להרוויח, לו היה גם מפיק ומנהל את וילסון, וזכאי לתמלוגים עבור השירים.
ב-1959 פתחו בילי דייוויס ואחיותיו של גורדי גוון ואנה חברת תקליטים בשם "אנה רקורדס". דייוויס וגוון רצו שברי גורדי יהיה נשיא החברה, אך ברי גורדי היה נחוש להצליח בכוחות עצמו. ב-1959 ייסד חברה בשם "טמלה רקורדס" ("Tamla Records"). לשם ייסוד החברה לווה ממשפחתו שמונה מאות דולר. בתחילה רצה גורדי לקרוא לחברה "תמי רקורדס" על שם הסרט "תמי והרווק" שהיה פופולרי באותו הזמן, אך מכיוון שהשם כבר היה בשימוש עבור חברה אחרת, החליט על השם "טמלה".
האמנים הראשונים שחתמו על חוזה לפעילות במסגרת החברה היו ה"מטדורס", קבוצת צעירים שחורים, סטודנטים מדטרויט, ארבעה גברים ואישה, בהנהגת סמוקי רובינזון. עם חתימתם על חוזה עם טמלה, שינו את שמם ל"מירקלז" ("הנסים"). הלהקה זכתה להצלחה רבה, ורובינזון הפך לסגן נשיא החברה, ואף קרא לילדיו "טמלה" ו"ברי" מתוך הכרת תודה. רבים מבני משפחתו של גורדי, אביו, ברי גורדי האב, אחיו רוברט וג'ורג', ואחותו אסתר, היו בעלי תפקידים בחברה. עד לאמצע שנות השישים הצטרפו לחברה גם גוון ואנה גורדי בתפקידי ניהול.
לאחר פתיחת החברה רכש גורדי את הבית שהפך ל"אולמי היטסוויל יו. אס. איי." (Hitsville U.S.A - בתרגום מילולי - "קריית הלהיטים, ארצות הברית"). הבית, שהיה בעבר סטודיו לצילום, שופץ והפך לאולפן הקלטות, ובקומה השנייה גרה משפחת גורדי. בתוך מספר שנים רכשה החברה מספר בתים סמוכים ששימושו כמשרדים, אולפני עריכה, הקלטה וחזרות.
בין האמנים שהקליטו עבור טמלה (ולאחר מכן מוטאון) בשנים הראשונות היו מייבל ג'ון, בארט סטרונג ומרי וולס. הסינגל הראשון שהתפרסם במסגרת החברה היה "בוא אלי" ("Come to Me") של מרוו ג'ונסון ב-1959. הלהיט הראשון היה "כסף (זה מה שאני רוצה)" ("Money (That's What I Want)" (שזכה לאחר מכן אף לביצוע של הביטלס) של בארט סטרונג, ב-1959, שהצליח להגיע למקום השני במצעד להיטי הרית'ם אנד בלוז של המגזין בילבורד. הלהיט הראשון שהגיע למקום הראשון במצעד זה היה ""Shop Around" של המירקלז ב-1960. השיר הגיע גם למקום השני במצעד הכללי של הבילבורד, והיה זה גם השיר הראשון שמכר יותר ממיליון עותקים. ב-1960 הקים גורדי חברת אחות בשם "מוטאון", שם הקשור לדטרויט, עיר המכוניות, "מוטור טאון". חברת האם שהייתה הבסיס לפעולת החברות טמלה ומוטאון נקראה "מוטאון רקורד קורפוריישן". בשנת 1961 להקת ה"מרוולטס" הגיעה למקום הראשון במצעד הפופ של ארצות הברית עם השיר "בבקשה, אדון דוור" (Please Mr. Postman) שאף הוא זכה לאחר מכן לביצוע של הביטלס. עד לאמצע שנות השישים, השירים שהופקו על ידי טמלה ומוטאון, הפכו לגורם משפיע וייחודי בסצינת המוזיקה בארצות הברית. לכך תרמו האמנים, מפיקים, כותבים ונגנים כסמוקי רובינזון, ויליאם "מיקי" סטיבנסון, בריאן הולנד, למונט דוזייר ונורמן ויטפילד.
בין 1961 ל-1971 מוטאון השיגה 110 שירים בעשרת המקומות הראשונים במצעד הפזמונים, והחתימה אמנים כסטיבי וונדר, מרווין גיי, דיאנה רוס והסופרימס, ארבע הפסגות וחמישיית ג'קסון. החברה הפעילה מספר חברות בת בנוסף לשמות "טמלה" ו"מוטאון". חברת בת שגורדי קרא על שם עצמו, החתימה את "הפיתויים" ("The Temptations"), מרתה והוונדלאס (Martha and the Vandellas). חברה נוספת, .V.I.P החתימה את ה"וולווטס" (Velvelettes) וה"אורגים" (The Spinners), חברה נוספת, סול (Soul), החתימה את ג'וניור ווקר והאול סטארס (Jr. Walker & the All Stars) ואת גלאדיס נייט והפיפס. הפיפס היו הלהקה הראשונה שזכתה להצלחה במסגרת אחרת, וחתמה עם חברת בת של מוטאון לאחר מכן. מוטאון הפעילה גם חברות שעסקו במוזיקת ג'אז, קאנטרי ואף רוק. סיסמתה של החברה "קולה של אמריקה הצעירה" שיקפה את הפופולריות של זמריה השחורים של חברת מוטאון בקרב קהל שחור וקהל שאינו שחור. החברה זכתה להצלחה הן בארצות הברית והן מעבר לים, ובמיוחד בבריטניה.
[עריכה] פיתוח האמנים
"פיתוח האמנים" היווה חלק נכבד מפעילותה של מוטאון. האמנים שחתמו על חוזה עם הלהקה זכו לטיפול צמוד, הולבשו ואומנו בשירה ובכוריאוגרפיה להופעותיהם החיות. אמני מוטאון האמינו שפריצתם לשוק המוזיקה הכללי הופכת אותם לשגרירי הקהילה האפרו-אמריקנית, ומתווה את הדרך לאפרו אמריקנים צעירים המחפשים קבלה כללית בקהל הרחב. לפיכך הונחו אמני מוטאון להופיע, ללכת ולדבר כבני אצולה, על מנת לסתור את התדמית הזולה שהייתה שמורה עד אז לזמרים שחורים בקרב הקהל האמריקני הלבן. הרקע הסוציאלי של רבים מהזמרים היה קשה, וכאשר הגיעו לחברה, שיקפו יכולותיהם החברתיות וסגנון הדיבור והלבוש שלהם את המקובל בקרב מעמד הפועלים השחור. מוטאון יצרה לזמרים אלו תדמית אלגנטית, שהפכה להיות מזוהה עם אמני החברה. מחלקת "פיתוח האמן" של החברה עבדה בעיקר עם הזמרים הצעירים והבלתי מנוסים. זמרים מנוסים כג'וניור ווקר או מרווין גיי לא נעזרו בשירותיה.
רבים מהאמנים השתתפו במסע הופעות שנתי שנקרא "מוטאון רביו", שהחל את דרכו בתחילה ב"צ'יטלין סירקט", סדרת אולמות ומועדונים בדרום ומערב ארצות הברית, שנטו לקבל מוזיקה שחורה. עם הצלחת החברה התרחב מסע ההופעות והפך למסע עולמי. מסע ההופעות נתן לזמרים הצעירים את ההזדמנות לשפר את סגנון הופעתם ואת כישוריהם החברתיים, וללמוד מהאמנים המנוסים יותר.
[עריכה] הליך ההפקה
בדומה לתהליך "פיתוח האמן" עוצבה המוזיקה של מוטאון באותה התייחסות לטעם הציבור. ברי גורדי נהג לערוך פגישות שבועיות לבקרת איכות, מדי שישי בבוקר, והיה לו את כוח הווטו על מנת להבטיח שרק החומרים וההופעות הטובים יגיעו לקהל הרחב. המבחן היה האם השיר החדש יוכל להתאים לחמשת הסינגלים הנמכרים ביותר במצעדי הפופ באותו שבוע. כתוצאה מכך נדחו כמה וכמה שירים שלאחר מכן זכו להצלחה ביקורתית ומסחרית, כדוגמת שיריו של מרווין גיי "שמעתי שמועה" (I Heard It Through the Grapevine) ו"מה קורה" (What's Going On). במקרים מסוימים המפיקים המוזיקלים היו עובדים, ושבים ועובדים, על שיר מסוים על מנת להכינו לישיבות שישי בבוקר. כך עשה המפיק נורמן ויטפילד עם השירים "שמעתי שמועה" ו"איני גאה מכדי להתחנן" (Ain't Too Proud to Beg) של הפיתויים.
רבים מהשירים הידועים ביותר של מוטאון, כדוגמת כל הלהיטים המוקדמים של הסופרימס, נכתבו על ידי משולש הכותבים הולנד-דוזייר-הולנד, שכלל את האחים בריאן ואדי הולנד, ולמונט דוזייר. מפיקים וכותבים אחרים באולפני "היטסוויל יו. אס. איי." היו נורמן ויטפילד ובארט סטרונג, ניקולס ארמסטרונג וואלרי סימפסון, פרנק וילסון, סמוקי רובינסון ומרווין גיי וברי גורדי עצמו.
האמנים והמפיקים הרבים במוטאון שיתפו פעולה עם התהליך, על אף שהתהליך תואר כתהליך תעשייתי כמעט. האולפנים עבדו 22 שעות ביממה, והאמנים היו לרוב במסעות הופעות שנמשכו שבועות, ולאחריהם שבו לדטרויט והקליטו כמה שיותר שירים, ולאחר מכן יצאו שוב למסע הופעות.
[עריכה] "הפאנק בראת'רס"
בנוסף לכישרונות כתיבת השירים של הכותבים והמפיקים, אחד מהגורמים העיקריים בהצלחתה הנרחבת של מוזיקת מוטאון הייתה נטייתו של גורדי להשתמש לצורך הקלטת הליווי המוזיקלי לשירי מוטאון, בקבוצת מוזיקאי אולפן שנבחרה בקפידה וגובשה ליחידה מוזיקלית, שנודעה כ"פאנק בראת'רס" (האחים פאנק. בין אמני האולפן שיצרו את "צליל מוטאון" היו הקלידנים ארל ואן דייק, ג'וני גריפית' וג'ו האנטר, הגיטריסטים ג'ו מסינה, רוברט וייט ואדי וויליס, אנשי כלי ההקשה אדי (בונגו) בראון, ג'ק אשפורד, המתופפים בני בנג'מין אוריאל ג'ונס וריצ'רד (פיסטול) אלן, והבסיסטים ג'יימס ג'יימרסון ובוב באביט. הקריירה והעבודה של הקבוצה תועדה בסרט התיעודי משנת 2002 "בצילה של מוטאון" (Standing in the Shadows of Motown), המתעד את הדרך בה יצרה חבורת "האחים פאנק" את המוזיקה הגדולה שהביאה להצלחת השמות הגדולים כמרווין גיי או הסופרימס, אך לא זכתה לתהילה ולהצלחה בה זכו הם.
[עריכה] "היטסוויל מערב" 1972 - 1998
לאחר עזיבת הצוות הולנד-דוזייר-הולנד ב-1967 בשל סכסוך על תשלומי תמלוגים, החלה האיכות של היצירה במוטאון לרדת, כמו גם התדירות בה הגיעו שירים שיצרו אמני החברה למקום הראשון במצעד הפיזמונים. נורמן ויטפילד הפך למפיק העל של החברה, ויצר להיטים עבור הטמפטיישנס, מרווין גיי וגלדיס נייט והפיפס. בה בעת יצר ברי גורדי את "מוטאון הפקות" חברת בת שעסקה בטלוויזיה, והפיקה תכניות מיוחדות עבור אמני החברה כדיאנה רוס או חמישיית ג'קסון.
באמצע שנות השישים הקימה מוטאון סניפים בניו יורק ובלוס אנג'לס, וב-1969 החלה בהדרגה להעביר את עיקר פעילותה ללוס אנג'לס. אחרי 1972 התבצעה עיקר פעילות החברה בלוס אנג'לס, כאשר כמה אמנים המזוהים עם החברה, כמרתה ריבס, ארבע הפסגות, גלדיס נייט והפיפס, ואף אמני האולפן "הפאנק בראת'רס", נותרו מאחור בדטרויט, או עזבו את החברה מסיבות אחרות. הסיבה העיקרית למעבר הייתה נסיון להשתלב בתעשיית הקולנוע, ו"מוטאון הפקות" השתלבה בתחום בשתי הפקות מוצלחות - האחת, הביוגרפיה של בילי הולידיי, "הליידי שרה בלוז" בכיכובה של דיאנה רוס" ב-1972, והשנייה "מהוגני" (1975), שאף בו כיכבה דיאנה רוס כשחורה ענייה המצליחה בעולם האופנה ברומא. הצלחות אחרות של חברת ההפקה כללו את "Thank God It's Friday" ("תודה לאל שהיום יום שישי") מ-1978, סרט שעסק במוזיקת הדיסקו, בכיכוב "הקומודורס" ודונה סאמר, "The Wiz" (הקוסם) (1978), גרסת דיסקו אורבנית לסיפור "הקוסם מארץ עוץ" בכיכובם של דיאנה רוס ומייקל ג'קסון, ו"הדרקון האחרון" (1985), סרט אמנויות לחימה שזכה למעמד של קאלט.
על אף שב-1975 לא עבדו כבר עם החברה המפיקים האחראים להצלחתה הראשונית, כהולנד-דוזייר-הולנד, נורמן ויטפילד, ורבים מיוצרי הלהיטים האחרים, עדיין היו למוטאון הצלחות רבות בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, שכללו את הצלחת ליונל ריצ'י והקומודורס, ריק ג'יימס, טינה מארי ודהבארג'. באמצע שנות השמונים החלה מוטאון להפסיד כספים, וברי מכר את בעלותו בחברה לחברת MCA ולתאגיד "בוסטון וונצ'רס" ביוני 1988 עבור סכום של 61 מיליוני דולרים. ב-1989 מכר ברי את "מוטאון הפקות" לסוזאן דה פאס, אחת ממנהלות החברה בבעלותו של גורדי, ששינתה את שמה ל"דה פאס הפקות" והמשיכה בניהול החברה.
במהלך שנות ה-90 החתימה מוטאון אמנים מצליחים כבויז טו מן וג'וני גיל על אף שהחברה עצמה הייתה במצב של התפרקות. מנהלים חדשים באו והלכו, החל ממחליפו הישיר של גורדי, ג'ריל באזבי. באזבי עזב על רקע סכסוך כספי עם MCA וטען כי החברה לא העניקה למוטאון תשומת לב או קידום מכירות ראויים. בשנת 1991 מוטאון תבעה את MCA על מנת לבטל את הסכם ההפצה שבין החברות, והחלה בעבודה עם חברת פוליגרם. שלוש שנים לאחר מכן רכשה פוליגרם את מוטאון, והחליפה את באזבי באנדרה הראל. הראל שימש כמנהל החברה במשך שנתים, ועזב את החברה לאחר שספג ביקורת על אי יעילותו. הוא הוחלף באיש פוליגרם, דני גולדברג ששימש כמנהל ובג'ורג' ג'קסון ששימש כנשיא.
[עריכה] יוניברסל - מוטאון: 1998 ואילך
ב-1998 מוטאון הייתה עדיין חברה גדולה ומשפיעה, והחתימה כוכבים כ-להקת 702, בריאן מקנייט ואריקה באדו. בדצמבר 1998 נרכשה חברת פוליגרם על ידי חברת סיגרם ומוטאון מוזגה עם חברת "יוניברסל מיוזיק גרופ". באופן אירוני, שלוש שנים לפני כן רכשה סיגרם את חברת האם לשעבר של מוטאון, MCA, ולמעשה מוטאון חזרה לשתף פעולה עם הרבה מחברות הבת של MCA. סיגרם קיוותה ליצור במהלך זה אימפריה מוזיקלית סביב חברת יוניברסל. קיידר מסנבורג מפיק לשעבר של אריקה באדו הפך למנהל מוטאון, ופיקח על המשך הצלחתה של באדו, וכן אמנים כמקנייט, מיכאל מקדונלד ואינדיה ארי.
ב-2005 הוחלף מסנבורג בסילביה רון, ומוטאון אוחדה עם חברת "יוניברסל רקורדס" ונקראה "יוניברסל מוטאון רקורד גרופ", חברה המפקחת על הקלטות וקטלוגים בחברות התקליטים מוטאון, יוניברסל, וכן חברות נוספות כ"בלאקגראונד רקורדס", "רפובליק רקורדס" ואחרים. תחת התנאים החדשים ממשיכה מוטאון לפעול בהצלחה ובשורותיה פועלים זמרי הרית'ם אנד בלוז אינדיה ארי, אריקה באדו, מיה, קם, יאמי בינגהם זמרת הפופ לינדזי לוהאן, זמרי הרגאיי דמיאן מארלי וסטיבן מארלי והראפרים טריק טריק וניק קנון.
האמנים שהובילו להצלחתה הראשונית של החברה, דיאנה רוס, סמוקי רובינסון, סטיבי וונדר והטמפטיישנס המשיכו לפעול במסגרתה במשך שנים רבות, וגם תחת השינויים בבעלות. רוס עזבה את מוטאון ב-1981 אך שבה ועבדה עמה בין 1988 ל-1989. רובינסון עזב לתקופה קצרה ב-1999 והטמפטיישנס המשיכו בעבודה עם מוטאון עד 2004. סטיבי וונדר הוא היום האמן היחיד הפועל במסגרת מוטאון שנותר מ"התקופה הקלאסית" של החברה.
[עריכה] חברות הקשורות במוטאון
[עריכה] חברות עיקריות
- "תקליטי מוטאון" - "Motown Records": החברה נוסדה ב-1960 ושימשה ומשמשת עד היום המותג העיקרי המזוהה עם חברות מוטאון למוזיקת רית'ם אנד בלוז וסול (וכיום גם היפ הופ). שיטת המיספור של החברה אוחדה עם המיספור של טאמלה וגורדי בשנת 1982, והחברה נרכשה על ידי תאגיד MCA בשנת 1988. האמנים הבולטים שפעלו בשורות החברה כללו את מרי וולס, דיאנה רוס והסופרימס, חמישיית ג'קסון, בויז טו מן ואריקה באדו.
- "תקליטי טאמלה" - "Tamla Records": החברה נוסדה ב-1959, ועסקה בעיקר במוזיקת רית'ם אנד בלוז וסול. זהו למעשה המותג המקורי של מוטאון. גורדי ייסד את חברת תקליטי טאמלה מספר חודשים לפני שייסד את חברת מוטאון. שיטת המיספור של החברה אוחדה עם זו של מוטאון ושל חברת גורדי ב-1982, והחברה אוחדה רשמית עם מוטאון ב-1988. האמנים הבולטים שפעלו בשורות החברה כללו את סמוקי רובינסון, מרווין גיי וסטיבי וונדר.
- "תקליטי גורדי" - "Gordy Records": החברה נוסדה ב-1961 בשם "Miracle Records", ובשנת 1962 שונה שמה ל"גורדי", על מנת שלא ליצור בלבול עם להקתו של סמוקי רובינסון, "המירקלס". החברה עסקה אף היא בהוצאת תקליטי רית'ם אנד בלוז וסול. שיטת המיספור של החברה אוחדה עם זו של מוטאון ושל חברת גורדי ב-1982, והחברה אוחדה רשמית עם מוטאון ב-1988. האמנים הבולטים שפעלו בשורות החברה כללו את הטמפטיישנס, מרתה ריבס, ריק ג'יימס ודהבארג'.
[עריכה] חברות רית'ם אנד בלוז משניות
- "Check-Mate Records" - חברה שפעלה כחברת בת של מוטאון בשנים 1961 - 1962, ונרכשה מחברת "צ'ס רקורדס". האמנים הבולטים שפעלו בשירות החברה היו דייויד ראפין ולהקה בשם "דל-פיז" שהפכה לאחר מכן למרת'ה והואנדלס.
- "Miracle Records" - חברת בת של מוטאון שפעלה בשנת 1961, למשך פחות משנה. בשנת 1962 הפכה ל"גורדי רקורדס". האמנים הבולטים שפעלו בשורות החברה היו ג'ימי ראפין והטמפטיישנס ביצעו במסגרת זו את הקלטותיהם המוקדמות.
- "Soul Records" - חברת בת של מוטאון שנוסדה בשנת 1964 ונועדה להקליט הקלטות רית'ם אנד בלוז בעלות אופי פחות פופי, או בעלות אופי הקרוב לסול או לבלוז. החברה פעלה עד שנת 1978. האמנים הבולטים שפעלו בשורותיה היו ג'וניור ווקר והאול סטארס, גלאדיס נייט והפיפס וג'ימי ראפין.
- "V.I.P. Records" - חברת בת של מוטאון שנוסדה בשנת 1964, ופעלה עד 1974. האמנים הבולטים שפעלו בשירות החברה היו שורטי לונג, האורגים האלגינס, הוולווטס, וכריס קלארק.
- "Mo-West Records" - חברת בת של מוטאון שפעלה בין 1971 ל-1973 והחתימה אמני רית'ם אנד בלוז שפעלו בחוף המערבי. האמנים הבולטים שפעלו בשורות החברה היו סי. ג'י. קאמרון, סיריטה רייט וטום קליי.
[עריכה] חברות בת שעסקו בסוגות מוזיקה שונות
- "Divinity Records" - חברת בת קצרת ימים (1961 - 1963) שעסקה במוזיקת הגוספל.
- "Mel-o-dy Records" - חברת בת שנוסדה בשנת 1962 בכוונה לעסוק במוזיקת רית'ם אנד בלוז וסול, אך לאחר מכן פנתה להקלטת אמני קאנטרי לבנים, ובהם דורסי ברנט. החברה הפסיקה את פעילותה בשנת 1965.
- "Workshop Jazz Records" - חברת הג'אז של מוטאון. פעלה בין 1962 ל-1964.
- "Rare Earth Records" - חברת בת שעסקה ברוק ונקראה על שם להקת "רייר ארת'", שפעלה בשורותיה. החברה החתימה אמני רוק לבנים, ופעלה עד 1976.
- "Weed Records" - חברה קצרת ימים, שהוציאה תקליט אחד עבור זמר בשם כריס קלרק.
- "Black Forum Records" - חברה שהוציאה בייחוד תקליטים ובהם נאומים בעד זכויות האזרח והקראת שירה פוליטית. בין היתר הוציאה החברה תקליטים שעליהם הוקלט קולם של מרטין לותר קינג, סטוקלי קרמייקל, איליין בראון ואחרים. החברה פעלה בין 1970 ל-1973.
- "Natural Resources Records" - חברת בת שפעלה בין 1972 ל-1973 ושוב לתקופה קצרה ב-1976, והקליטה במיוחד זמרים לבנים ולהקות אינסטרומנטליות.
- "Prodigal Records" - החברה נרכשה על ידי מוטאון בשנת 1976, ושימשה כחברת בת שעסקה במוזיקת רוק. החברה התפרקה בשנת 1978.
- "Hitsville Records" - החברה נוסדה ב-1974 כ"Melodyland Records" ושינתה את שמה ל"היטסוויל" בשנת 1976. כמו מ-לו-די שפעלה לפניה, התרכזה החברה במוזיקת קאנטרי. בין הזמרים הפעילים בחברה פאט בון ו-טי. ג'י. שפארד. החברה הפסיקה את פעילותה ב-1977.
- "Morocco Records" - שם החברה הינו ראשי תיבות ל"מוטאון רוק קומפני". החברה פעלה בין 1983 ל-1984, והחתימה אמני רוק לבנים.
- "Motown Latino Records" - חברת בת שפעלה לזמן קצר ב-1982 והחתימה אמנים בסגנון לטיני.
- "Mo Jazz Records" - חברת בת שפעלה בשנות ה-90 ועסקה בהקלטת מוזיקת ג'אז. בין היוצרים שפעלו במסגרת נורמן בראון, פולי וג'יי. ספנסר
- "Mad Sounds Recordings" - חברת בת שפירסמה 5 אלבומי היפ הופ וראפ באמצע שנות ה-90.
[עריכה] חברות עצמאיות שהופצו על ידי מוטאון
- "Chisa Records"- חברה עצמאית שנעזרה בשירותי ההפצה של מוטאון בין 1969 ל-1972.
- "Ecology Records " - חברה בבעלות סמי דייוויס ג'וניור שפעלה לזמן קצר ביותר, והוציאה סינגל אחד בו שר דייוויס את השיר "בימי חיי" ("In My Own Lifetime"/"I'll Begin Again") בשנת 1971.
- "CTI Records" - חברה שהתמחתה בג'אז ונעזרה בשירותי ההפצה של מוטאון בין 1974ל-1975. הסכם ההפצה כלל גם חברות בת בשמות - "Kudu Records", "Three Brothers Records" ו- "Salvation Records".
- "Gull Records" - חברה שבסיסה בבריטניה ונעזרה במוטאון להפצת תקליטיה בארצות הברית בשנת 1975.
- "Biv 10 Records" - חברת היפ הופ ורית'ם אנד בלוז שפעלה לאורך רוב שנות ה-90 ונעזרה בשירותי ההפצה של מוטאון.
