מאיר יהודה גץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב מאיר יהודה גץ ,(ט"ו באב ה'תרפ"ד - כ"ג באלול ה'תשנ"ה; 1924 - 1995), רב הכותל והמקומות הקדושים. היה רב ומקובל חשוב, ויחד עם זאת גם איש מעשה.
תוכן עניינים |
[עריכה] פעילותו הציבורית
הרב גץ נולד בתוניס בט"ו באב ה'תרפ"ד. שם הוסמך לרבנות כבר בגיל שמונה עשרה וכיהן כרב אזורי בצפון מערב תוניסיה, עד לעלייתו לארץ בשנת ה'תש"ט (1949). כדי לקבל הכרה מהשלטונות בפעולותיו כרב, למד משפטים בהתכתבות והוסמך כעורך דין. היה פעיל בתנועה הציונית בתוניס והשפיע על בני קהילתו לעלות לארץ. כמו כן, דאג שבני הקהילה ילמדו להשתמש בנשק, מחשש לפרעות מצד הערבים.
היה ממייסדי היישוב כרם בן זמרה שבגליל העליון. הוא כיהן כרב היישוב ומנהל בית הספר הממלכתי דתי האזורי. כרב היישוב דאג שיהיו תפילות משותפות לבני כל העדות, ורק בראש השנה התפצלו לשני מניינים: אשכנזי וספרדי. תקופה מסוימת שימש כמפקד ההגנה האזורית, למרות שמלכתחילה ביקשו לפוטרו משירות כלל בשל היותו רב ואב לילדים רבים.
במלחמת ששת הימים שכל את בנו בכורו בקרב לשחרור ירושלים ובן נוסף נהרג בתאונת דרכים שנים לאחר מכן. בשנת ה'תשכ"ח (1968) עבר לגור בירושלים ומונה למתאם ברחבת הכותל. אחר-כך מונה על ידי הרבנות הראשית כ-"רב הכותל ויתר המקומות הקדושים מסביב להר הבית", ובשנת תשנ"ב מונה גם כרב של כל המקומות הקדושים בארץ ישראל.
בשנת ה'תשל"ג (1973) שיקם הרב גץ את המבנה של ישיבת המקובלים בית אל, הקים את הישיבה מחדש ועמד בראשה. ימים ספורים לפני מותו הושלמה בניית הישיבה במקומה המקורי, והוא השתתף בחנוכת הישיבה. בראש הישיבה אחריו עומד תלמידו הרב ישראל אביחי. גם הרב גץ פסק על פי המסורת הספרדית שיש לברך על נרות שבת לפני הדלקתן וכך גם פסק מורו הרב שרעבי.
הרב גץ נפטר בכ"ג באלול ה'תשנ"ה.
[עריכה] אישיותו ומשנתו
הרב גץ נהג בפרישות כדרך המקובלים, וכך היה קם לומר תיקון חצות במנהרות הכותל מול מקום קודש הקודשים, לומד עד לתפילת שחרית כוותיקין, וממשיך ללמוד לאורך כל היום עד לתפילת ערבית אלא אם כן היה נצרך למשהו אחר. רק בשעות המעטות שבין ערבית לחצות הלילה היה ישן. בהיותו בירושלים רצה לשלב בין לבושי המקובלים הספרדים (גלביה ותרבוש לבן) אותם לבש בהיותו בכרם בן זמרה, לבין הלבוש החסידי הירושלמי, ולכן לבש קפוטה ושטריימל בצבע לבן.
למד קבלה אצל הרב מרדכי שרעבי והרב עובדיה הדאיה. אף שהיה ידוע כמקובל גדול, סירב לעסוק בקבלה מעשית, במיוחד לאור אזהרת האר"י על כך.
לבניו ותלמידיו הדגיש את נושא השלום כחשוב מכל: "אל תשימו לב למקטרגים... הרבו שלום על כל צעד ושעל" אמר, ובנוסף לכך "תהא ידכם תמיד פתוחה למתן צדקה".
בצוואתו, אותה כתב כבר בגיל ארבעים, ציווה את ילדיו שלא יינשאו למי שלא הקפידו הוריו בהלכות עריות, או עם מי שהוריו אהבו מחלוקת. לדעתו, צריך ללמוד תורה ככל הניתן, אך יש לדעת מקצוע ולעבוד בו, כדי לא להנות מידיעת התורה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- רב הכותל, בעריכת הסופר שמחה רז.
