לוקרציה בורג'ה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוקרֶציָה בּוֹרגַ'ה (באיטלקית: Lucrezia Borgia; 14 או 18 באפריל, 1480 - 24 ביוני 1519) הייתה בתו של רודריגו בורג'ה (לעתיד האפיפיור אלכסנדר השישי) ושל הפילגש שלו, וָנוֹצַה דֶיי קָטָנִי. אחיה היה צ'זארה בורג'ה, עריץ ידוע לשמצה. משפחת בורג'ה אליה השתייכה הייתה עשירה ובעלת השפעה באיטליה (מוצא המשפחה היה ולנסיה שבספרד, והיא הגיעה לאיטליה ב-1443 בעקבות הכיבוש הספרדי). לעתיד הפכו המשפחה כולה ולוקרציה בפרט לסמל של פוליטיקה מקיאוולית קשוחה ולהפקרות מינית.
לוקרציה מתוארת כדוכסית יפת מראה בעלת עיניים כחולות ושיער זהוב (אם כי אין בנמצא ציור שהוא בוודאות שלה). אותה דוכסית יפה הייתה לאורך ההיסטוריה לסמל של הפאם פאטאל, האשה הקטלנית, וכך היא מתוארת בספרים, ציורים וסרטים רבים. על הדיוקן משמאל, שצייר ונציאנו, נאמר שהוא של בורג'ה, אך במקרים רבים ציורים שנאמר עליהם כך הם חלק מהמיתוס של לוקרציה בורג'ה.
אין מספיק אישושים היסטוריים למעורבות הפעילה שמיוחסת לבורג'ה בפשעי אביה ואחיה. בלי ספק הם השיאו אותה מספר פעמים לגברים בעמדות כוח, כדי לקדם את שאיפותיהם הפוליטיות, אך הדבר היה מקובל בימי הביניים. עוד לפני הגיעה לגיל 11 הובטחה לשני בעלים לעתיד, אך אביה ביטל את האירוסין. הגברים שלהם נישאה היו ג'וֹבָני סְפוֹרְצַה (שליט פזארו), אלפונסו מאראגון (דוכס בּישֶליֶה), ואלפונסו ד'אֵסטֶה, נסיך פֵרָארָה. הדוכס אלפונסו היה, כך מאמינים, בנו מחוץ לנישואים של אלפונסו השני מלך נפולי, וייתכן שצ'זארה רצח אותו לאחר שערכו הפוליטי ירד.
האם הייתה בורג'ה מפלצת אכזרית ומוליכת שולל, או כלי שרת בידי אחיה ואביה תאבי השלטון? האם נהגה להרעיל אנשים או שנפלה קורבן להשמצות? את העובדות לאשורן קשה היום לדעת.
תוכן עניינים |
[עריכה] נישואיה לג'ובני ספורצה
לאחר שמונה אביה רודריגו לאפיפיור ב-1492, השיא את בתו בת ה-13 לג'ובני ספורצה כדי לייסד ברית עם משפחת ספורצה רבת העוצמה ממילנו. החתונה הייתה שערורייתית, אך לא יותר מנקרת עיניים מאירועים אחרים בתקופת הרנסאנס. לאחר מספר שנים לא נזקקה כבר משפחת בורג'ה למשפחת ספורצה, ונוכחותו של ג'ובני ספורצה בחצר האפיפיור הפכה מיותרת. האפיפיור נזקק לבני ברית חדשים, בעלי עוצמה פוליטית רבה יותר, וייתכן שהורה בהיחבא להוציא את ספורצה להורג. לוקרציה קיבלה מראש הודעה על כך מאחיה צ'זארה, והזהירה את בעלה שברח לרומא. אין יודעים בוודאות אם האפיפיור אכן הוציא צו שכזה, כך שאולי הייתה זו קנוניה של צ'זארה לסלק מהאזור את הבעל המיותר. כך או כך, אלכסנדר וצ'זארה היו מרוצים מההזדמנות לארגן נישואי תועלת נוספים ללוקרציה. אך קודם היה עליהם להיפטר סופית מספורצה.
אלכסנדר ביקש מדודו של ג'ובני, הקרדינל אַסְקָנְיוֹ ספורצה, לשכנע אותו להסכים לגירושים. ג'ובני סירב והאשים את אשתו בגילוי עריות עם אביה ועם אחיה. מאחר שלוקרציה לא הרתה, ביטל אלכסנדר את הנישואין בתוקף סמכותו כאפיפיור והציע לג'ובני את הנדוניה של לוקרציה אם יסכים לביטול. משפחת ספורצה איימה על ג'ובני שאם לא יקבל את ההצעה תפסיק להגן עליו, ובחוסר ברירה, הוא חתם בנוכחות עדים על הודאה באימפוטנציה ועל מסמכי ביטול הנישואין.
[עריכה] הרומן עם פֵּרוֹטוֹ - היה או לא היה?
לפי השמועה, במהלך התקופה הארוכה שעד ביטול הנישואים, ניהלה לוקרציה רומן עם מישהו, כנראה פרוטו, השליח של האפיפיור. תוצאתו של הרומן הייתה שהיא נכנסה להריון בדיוק במהלך ביטול נישואיה מעילה של אי כניסתה להריון. לוקרציה ילדה את הילד, ג'ובני בורג'ה, בסתר, לפני נישואיה לאלפונסו מאראגון.
יש הטוענים שהילד היה של אחיה צ'זארה, ושפרוטו טען שהוא אביו בגלל אהבתו ללוקרציה. במהלך ההריון גרה לוקרציה במנזר מרוחק מרומא כדי שאיש לא יידע על ההריון, ופרוטו היה מביא אליה ידיעות מאביה ברומא. לפי התאוריה הזו, לוקרציה חששה שידיעות על הריונה יגיעו לאוזני אנשי רומא שיידעו בוודאות שצ'זארה הוא אבי התינוק. צ'זארה היה אז קרדינל, כך שמובן שלו הייתה לו פרשיית אהבים עם אחותו בזמן נישואיה לג'ובני, היה הכרחי להסתיר זאת מהכול, ובמיוחד מאביהם האפיפיור.
ב-1501 הוציא האפיפיור שני צווים בעניין ג'ובני בורג'ה התינוק. בראשון שבהם קבע שאבי הילד הוא צ'זארה מרומן שהיה לו לפני נישואיו. בשני הוכר הילד כבנו של האפיפיור. שני הצווים לא הזכירו את שמה של לוקרציה, והשמועות שהיא אמו של ג'ובני בורג'ה לא הוכחו מעולם. קיומו של הצו השני נשמר בסוד במשך שנים רבות, והניחו כי ג'ובני הצעיר הוא בנו של צ'זארה. הדבר נתמך בכך שב-1502 הפך ג'ובני לדוכס קמרינו שהייתה אז מכיבושיו האחרונים של צ'זארה - ירושה טבעית לבנו הבכור של דוכס רומאניה. אבל זמן מה לאחר מות האפיפיור עבר ג'ובני הצעיר להתגורר עם לוקרציה בפרארה, שם התייחסו אליו כאל אחיה החורג.
[עריכה] נישואיה השניים
אביה ואחיה של בורג'ה השיאו אותה בשנית מטעמים מדיניים לאלפונסו מאראגון, דוכס בישליה. בפגישתו הראשונה עם אלפונסו, לפני הנישואים, התרשם צ'זארה ממראהו ואופיו הטובים, אך במהרה הפך רושם זה לקנאה ולשנאה. צ'זארה שנא את אלפונסו מפני שנישואיה של לוקרציה אליו היו מאושרים ותשומת לבה לאחיה התמעטה. צ'זארה חלה אז באבעבועות, וגם לאחר שהבריא נותרו פניו מצולקים. הוא נעשה מודע מאוד למראהו החיצוני והחל לחבוש מסכות וללבוש שחורים. מצבו גרם לו לשנוא את אלפונסו עוד יותר, ובאחד מביקורי הדוכס ברומא תקפו אותו בלילה אנשיו של צ'זארה. בתגובה ירו אנשי הדוכס חצים על צ'זארה כשטייל בגן. הדבר הרתיח את צ'זארה, והוא ומשרתיו חנקו למוות את אלפונסו בעודו מתאושש מההתקפה הקודמת. הרצח לא פגע במערכת היחסים בין שני האחים. ללוקרציה ואלפונסו נולד ילד אחד, רודריגו, שמת באוגוסט 1512 בגיל 13.
[עריכה] נישואיה השלישיים
לאחר שנרצח בעלה השני בידי אחיה ואנשיו, רצה אביהם האפיפיור להשיא את לוקרציה בשלישית. בהיותה בת 21 נישאה לאלפונזו ד'אסטה, יורשו של דוכס פרארה. פרארה הייתה אז מרכז תרבותי מזה כמה עשרות שנים ולדוכס היו מוזיקאי חצר וזמרים רבים. בורג'ה ילדה לו כמה ילדים, צברה כוח והפכה לדוכסית מכובדת. היא דיברה איטלקית, צרפתית, לטינית וקטלאנית, הייתה פטרונית אמנים כמקובל אז בחברה הגבוהה, עסקה בהתכתבות ובאמנות וטיפלה בילדיה. אביה מת אז ואחיה איבד את מעמדו הרם, אך בזכות מעמדה החדש התגברה לוקרציה על עברה המפוקפק וירידת המשפחה מגדולתה. בזמן נישואיה השלישיים ניהלה בורג'ה רומן (כנראה אפלטוני) עם המשורר פייטרו במבו. היא מתה ב-24 ביוני 1519 אחרי הריון שהסתבך.
[עריכה] שמועות ואגדות
סביב לוקרציה התפתחה חרושת שמועות ענפה לאורך השנים. השמועות על גילויי עריות בינה ובין אביה ו/או אחיה הוזכרו כבר. ישנה גם שמועה על טבעת חלולה שהייתה ברשותה, אותה נהגה למלא בארסן וכך הרעילה משקאות של אנשים שסר חינם בעיניה. רבות האגדות על סעודות שאירחה, בהן היה זה נפוץ לראות את אחד הסועדים מת לאחר שלגם מכוס יין מורעל. שמועות מסוג זה הפכו את דמותה של בורג'ה לסמל של רשעות נשית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מאמר על בורג'ה ב"הדרך למעלה"
- על חיי המשפחה של בורג'ה (באנגלית)
