כתב אתיופי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן אתיופי, כגון GF Zemen Unicode במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה |
הכתב האתיופי הוא כתב הברתי המשמש כיום בעיקר לכתיבת אמהרית, טיגרינית והשפה העתיקה געז, הנמצאת היום בשימוש לצרכים דתיים. באמהרית ובטיגרינית הכתב נקרא "פידֵל" (ፊደል), מלה שפירושה "אות". בנוסף, משמש הכתב לכתיבת שפות נאו-שמיות אתיופיות אחרות, כגון צ'חה, ניב של גוראגה, וטיגרה, שפה המדוברת בעיקר באריתריאה. כיוון שהאמהרית הייתה השפה השלטת והרשמית באתיופיה לצד הטיגריניה שנים רבות גם שפות אתיופיות אחרות נכתבות ונכתבו בכתב זה , כגון בלין, מען ואף אורומו, אחת השפות העיקריות של אתיופיה, אם כי בשנים האחרונות עברה האורומו ליטון.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור הכתב
הכתובות הראשונות בכתב האתיופי, מהעיר מטרה באריתריאה, מתוארכות למאה החמישית לפנה"ס. מקובל להניח כי מקורו של הכתב האתיופי הוא בכתב הסבאי, כתב דרום-ערבי אשר שימש את הסבאים שחיו בדרום-מערב חצי האי-ערב. השבאים חצו את ים סוף לצפון חבש (כיום אריתריאה) וכך נפוץ הכתב שלהם באזור אתיופיה ואריתריאה של היום. הכתב הסבאי היה כתב עיצורי (בדומה לעברית) בעל 29 סימנים, אשר נכתב מימין לשמאל או לעתים בצורת חריש השור (כתיבה מימין לשמאל ומשמאל לימין לסירוגין בכל שורה). הכתב האתיופי המקורי (אשר שימש לכתיבת געז) שאל 24 סימנים בלבד מהכתב הסבאי, אשר אליהם נוספו מאוחר יותר עוד 2 סימנים חדשים לכתיבת מלים שאולות מלטינית ומיוונית. להלן טבלה המציגה את הקשר בין הכתב הסבאי לכתב האתיופי. לשם ההשוואה מוצג גם הכתב העברי הקדום יחד עם תעתיק לעברית של הכתב הסבאי:
| א | ב | ג | ע' | ד | ד' | ה | ח' | ו | ז | ז' | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | צ' | ק | ר | שׁ | שׂ | ת' | ת | |
| כתב שבאי |  |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
| כתב עברי קדום |  |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|||||||
| כתב אתיופי | አ | በ | ገ | ደ | ዘ | ሀ | ኀ | ወ | ፀ | ሐ | ጠ | የ | ከ | ለ | መ | ነ | ሰ | ዐ | ፈ | ጸ | ቀ | ረ | ሠ | ተ |
שינוי משמעותי בכתב האתיופי היה הוספת סימון לתנועות. התפתחות זו אירעה בסביבות שנת 350 לספירה, תחת שלטונו של אזנה מלך אקסום. התנועות לא סומנו כאותיות נפרדות אלא שולבו באותיות הקיימות. לכן, ייתכן כי מקור שיטה זו הוא במיסיונרים נוצרים שהגיעו מאזור הודו (שם קיימות שיטות דומות לסימון תנועות, כגון בכתבים הבראהמים) ולא בכתב היווני או הקופטי. בתקופה זו החל הכתב האתיופי להיכתב משמאל לימין.
עם דעיכת שפת הגעז כשפה חיה, בתחילת האלף השני לספירה, המשיך הכתב לשמש לכתיבת אמהרית וטיגרינית. לכתב המקורי נוספו עם השנים עוד 9 סימני בסיס לציון עיצורים הקיימים באמהרית (או במלים שאולות), אשר אינם קיימים בגעז. מרבית אותיות אלו נוצרו על ידי הוספת קו מעל אות קיימת.
[עריכה] מבנה הכתב
הכתב האתיופי הוא בעיקרו כתב הברתי: כל סימן מייצג הברה (בדרך כלל עיצור ותנועה). אולם, בניגוד לכתבים הברתיים טהורים, שבהם לכל הברה סימן נבדל משלה, סימני ההברות בכתב האתיופי מבוססות על צורות בסיס המייצגת עיצורים. עובדה זו מוסברת בתהליך ההיסטורי של התפתחות הכתב: בראשיתו, היה זה כתב עיצורי, וכדי לסמן את התנועות נעשו שינויים קלים בסימני העיצורים. ישנם בלשנים הקוראים לכתב הברתי מעין זה "אבּוּגידה", מלה המציינת בגעז את הסידור הדתי של הכתב על פי שמות ארבע האותיות הראשונות בסידור זה (ראו במקטע על סידור הכתב).
לכל עיצור בכתב האתיופי ישנם שבעה ווריאנטים, המכונים "סדרים". כל סדר מציין שילוב של העיצור עם תנועה אחרת: ä, u, i, a, e, ə, o. הסדר הראשון (המציין שילוב עם תנועת ä) מהווה את הצורה המקורית של האות. הסדר השישי מציין מעין שווא נע, אשר לעתים נהגה כתנועת ə ולעתים כאפס תנועה. צורת הסימון של הסדרים השונים אינה עקבית לחלוטין, ומשתנה מאות לאות, אולם ניתן לקבץ את האותיות בקבוצות לפי המאפיינים הצורנים של צורת הבסיס ולקבל חוקיות מסוימת.
בשל מבנה הכתב, נוח לארגן את כלל הסימנים הבסיסים בטבלה, אשר שורותיה מציינות עיצורים וטוריה תנועות. בטבלה להלן נכתב לצד כל אות שמה, והיגויה הרווח כיום באמהרית. לצד כל סדר נכתב שם הסדר לפי הדקדוק האתיופי. כדאי לשים לב כי שמו של הסדר הראשון הוא געז, ואילו שמות 5 הסדרים האחרונים דומים לשמות המספרים שלוש עד שבע בעברית.
כדי לראות את הסימנים, יש להתקין גופן אתיופי כגון GF Zemen Unicode.
|
|
כפי שניתן לראות, חלק מהסימנים נהגים כיום באופן זהה באמהרית, כדוגמת, הסימנים ሀ, ሐ, ኀ אשר שלושתם נהגים באמהרית כה' אף על פי שבגעז נהגו כשלושה עיצורים שונים (ה' ושתי צורות של ח'). בשל מצב זה, סימנים אלו מוחלפים לעתים זה בזה בכתיבת האמהרית בת-ימינו ולמעשה אין כיום כתיב סטנדרטי לאמהרית.
בנוסף לסימוני ההברות הבסיסיות, קיימים סימנים המציינים הברות משופתתות, כלומר הברות שנוספת בהן מעין הגיית ו' (או w) בין העיצור לתנועה. רק חלק מהסימנים הללו משמשים בפועל בכתיבת האמהרית בת-ימינו.
[עריכה] סדר סימני הכתב
קיימים שני סידורים מסורתים של הכתב האתיופי. הסידור הוא בראש ובראשונה של העיצורים, ואילו הסידור לפי תנועות הוא משני. הסידור המסורתי והעיקרי הוא הסידור המופיע בטבלה מעלה. מקורו אינו ידוע. לצרכים דתיים, משמש לעתים סידור אחר, המכונה "אבּוּגידה", ואשר תואם את הסדר המקובל בשפות שמיות כגון עברית (א', ב', ג', ד' וכו'). סדר זה נוצר כנראה בעת התרגום לגעז של תהילים פרק קי"ט. מילונים מסוימים, ובעיקר מילוניו של הבלשן וולף לסלאו שינו במקצת סדר זה כדי לאחד בין אותיות שהגייתן (באמהרית) זהה. שיטה זו מקילה על הקורא, שכן סימנים אלו מוחלפים זה בזה פעמים רבות בכתיבה האמהרית.
[עריכה] מספרים וסימני פיסוק
הכתב האתיופי מכיל אף סימוני מספרים, המשמשים עד היום. מקור סימנים אלו הוא באותיות יווניות או קופטיות:
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| × 1 | ፩ | ፪ | ፫ | ፬ | ፭ | ፮ | ፯ | ፰ | ፱ |
| × 10 | ፲ | ፳ | ፴ | ፵ | ፶ | ፷ | ፸ | ፹ | ፺ |
| × 100 | ፻ | ||||||||
| × 10.000 | ፼ | ||||||||
ישנם גם סימני פיסוק מסורתיים המשמשים בכתב האתיופי, וחלקם משמשים עד היום:
፡ ። ፣ ፤ ፥ ፦ ፧
במקום רווח נעשה שימוש בסימן דמוי הנקודתיים, אולם שימוש זה רווח היום בעיקר בכתב יד ופחות בדפוס. הנקודתיים הכפולות מסמנות סיום משפט (במקום נקודה).
