כיסוי הדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כיסוי הדם היא מצווה לכסות בעפר את הדם של עוף או חיה טהורה, לאחר שחיטתם.

תוכן עניינים 1 מקור המצווה 2 פרטי המצווה 3 מטעמי המצווה 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים

[עריכה] מקור המצווה

מצוות כיסוי הדם בתורה נמצאת בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:

"ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ..."

[עריכה] פרטי המצווה

הלכות כיסוי הדם מופיעים במשנה במסכת חולין פרק ו'.

חובת כיסוי הדם חלה רק על עופות וחיות שעקרונית לא קרבים על המזבח. (קיים קורבן עופות בתורים ובני יונה, אולם אין שוחטים אותם, אלא מולקים) דמם של בהמות ניתן או נזרק על גבי המזבח ומשמש לכפרה.

הכוי שהוא ספק חיה ספק בהמה, או כל בעל חי אחר שלא ברור הלכתית אם הוא חיה או בהמה, חייב בכיסוי הדם מספק.

למרות שבפסוק כתוב "אשר יצוד ציד חיה או עוף", המצווה חלה על כל חיה ועוף ללא קשר לשאלה האם היא ניצודה או גודלה בשבי. הפסוק פורש כמדבר על צייד משום שבניגוד לבהמות שלרוב בויתו, חיות ועופות ברובם לא בויתו^[1].

המצוה היא לכסות בעפר, אך הגדרת המילה 'עפר' בהלכה כוללת חומרים נוספים: עפר, סיד, אבנים או חרשים שחוקות, וכדומה.

המצווה חלה בראש ובראשונה על השוחט, אולם מי שראה דם חיה שלא כוסה על ידי השוחט, חייב לכסותו.

כבכל המצוות המעשיות לפני ביצוע המצווה יש ברכה מיוחדת: ברוך אתה... וציוונו על כיסוי הדם".

חובת הכיסוי כה חשובה, עד שההלכה קובעת, באם אין לשוחט עפר לכסות את הדם - אסור לו לשחוט לכתחילה, עד שימצא עפר. ביום טוב, למרות שמותר לשחוט כדי לאכול בחג, מכיוון שאסור לחפור על מנת לקחת עפר לכיסוי הדם, אם אין עפר מוכן אסור לשחוט חיה או עוף.

[עריכה] מטעמי המצווה

לדעת ספר החינוך, מכיוון ש"הדם הוא הנפש", יש לכסות את הדם ולהסתירו לפני אכילת בשר, כי יש אכזריות מסוימת באכילת הבשר בעוד הנפש שפוכה לפני האוכל. (בדומה לאיסור אבר מן החי)

[עריכה] קישורים חיצוניים

• עניין כיסוי הדם, הייד פארק (חברה) - פורומים
• הערך כיסוי הדם ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ייתכן שההגדרה ההלכתית של חיה ובהמה תלויה בשאלה אם בויתו, אך הדבר לא ברור דיו.