כולל הולנד ודויטשלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד)– אגודת יהודים יוצאי הולנד וגרמניה בארץ ישראל במאה ה-19.

תוכן עניינים 1 רקע 2 אופי הכולל 3 בתי מחסה 4 מאנשי הכולל 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים 7 לקריאה נוספת 8 הערות שוליים

[עריכה] רקע

בארץ ישראל ובפרט בירושלים התקיימו אגודות ליהודים יוצאי ארצות בחוץ-לארץ שקיימו קשרים עם ארצות מוצאם. הכוללים היוו בעיקר צינור דרכו הוזרמו "כספי החלוקה" מנדבנים בחו"ל אל היהודים בארץ.

כולל הו"ד ריכז בארץ ישראל את יוצאי גרמניה והולנד, ארצות שיהודיהן נחשפו לתנועת ההשכלה בשלב מוקדם יחסית ולכן היו "מודרניים" ביחס ליהודי ירושלים.

[עריכה] אופי הכולל

מרבית הרשומים בכולל היו צעירים למדי, בעלי השכלה כללית מסוימת, שעלו לארץ לא רק על מנת ללמוד תורה אלא גם כדי להשתתף בבניינה. לפיכך, היו מבין המובילים לכיוון של מציאת מקורות הכנסה נוספים מלב כספי החלוקה. שליחים מטעם הכולל גייסו כספים בגרמניה ובהולנד העשירות וכן בקרב יוצאי ארצות אלה באנגליה, ארצות הברית ואף אוסטרליה. דבר שאיפשר הקמת מסגרת עצמאית לכולל, שאינה תלויה בשאר האשכנזים. הכולל הפך להיות במחצית השניה של המאה ה-19, לאיגוד היהודים העשיר בארץ ישראל, עשיר אף יותר מהיישוב הספרדי. כתוצאה מכך, אנשי הכולל חשו עליונות על-פני עמיתיהם ממזרח אירופה ומצאו שפה משותפת דווקא עם הקהילה הספרדית ועם יזמותיהם להנהגת תיקונים (כמו בית חולים "ואלאך" (שערי צדק), בית הספר למל וכדומה).

הכולל קיבל חיזוק בשנות השלושים של המאה ה-19, כאשר עולים צעירים הגיעו מגרמניה והולנד בימי הכיבוש המצרי של מוחמד עלי.

אנשי הכולל היו הראשונים שהתקוממו ב-1837 נגד סדרי החלוקה המקובלים (כלומר כוללים המארגנים את החלוקה בארץ ישראל לפי קריטריונים שקבעו ועדים בחוץ לארץ ובפרט חלוקה נפרדת לספרדים ואשכנזים, חסידים ופרושים). עיקר ההתקוממות הייתה כנגד שמרנותם של הנדבנים שמנעו מיהודי ירושלים כל מודרנה, לבל ייחשפו לפגעי ההשכלה. ועד הפקידים והאמרכלים, למשל, שהיה הגוף הנדבני העיקרי שכלכל את רוב אשכנזי ירושלים, מנע מיהודים המקבלים ממנו כספי חלוקה ללכת לרופא, מפחד שהרופאים (גם היהודים) יסיטו את תלמידי החכמים אל ההשכלה.

אנשי הכולל נהגו להתלבש בלבוש מקומי ("טורקי")^[1] וזכו לכבוד מהשלטונות.

[עריכה] בתי מחסה

הפעילות החשובה והניכרת ביותר של כולל הו"ד בירושלים הייתה רכישת המגרש עליו הוקמו בתי מחסה, ב-1860. היה זה המגרש הגדול ביותר להתיישבות יהודית בין חומות העיר העתיקה שתוקן על ידי אנשי הכולל למגורי עניים שידם לא השיגה שכירת דירה. הדירות חולקו לא רק לאנשי הו"ד (שהיו אמידים למדי) אלא גם לאנשי כולל אונגרין (יוצאי הונגריה) וכוללים נוספים, בכללם גם ספרדים. הייתה זו קריאת תיגר של ממש על הסדר הקיים - מתחם מגורים מרווח יחסית בניגוד לדירות צפופות, עירוב עדתי מתוך שוויון, אמצעי גהות (היגיינה) משופרים וחידושים מודרניים (כגון מטבח, במקום בישול בחצר, כנהוג עד אז ברובע היהודי). בנוסף, נפתח פתח לעניי ירושלים לקבלת תמיכה כלכלית בלי האיסורים השמרניים של איסור הליכה לרופא וחינוך בבית ספר.

[עריכה] מאנשי הכולל

• נתן נחמן קורונל
• יהוסף שווארץ
• עזריאל הילדסהיימר

[עריכה] ראו גם

• ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם
• בתי מחסה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• פולמוס החינוך בישוב הישן / נתנאל קצבורג
• מלחמת בתי החולים / שפרה שוורץ
• תולדות חייו של רבי יהוסף שווארץ / אבי ששון

[עריכה] לקריאה נוספת

• יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים במאה התשע עשרה, העיר העתיקה, יד יצחק בן-צבי, 1977-1979

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ אברהם יערי, אגרות ארץ-ישראל, תל אביב תש"ג, עמ' 377