ישראל בר-יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישראל בר-יהודה (אידלסון) (15 בנובמבר 1895 - 4 במאי 1965), היה פעיל ציוני, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל.

ישראל בר-יהודה נולד בשנת 1895 בעיר קונטופ שבאימפריה הרוסית (היום באוקראינה). את השכלתו רכש בבית ספר תיכון ריאלי ובמכון למהנדסי מכרות ביאקטרינוסלב (היום דניפרופטרובסק). בשנת 1909 הצטרף ל"צעירי ציון", וב-1917 היה חבר מרכז של התנועה. בשנת 1922 נעצר על ידי השלטונות הסובייטים בשל פעילותו הציונית והוגלה לחוף הים הלבן. ב- 1923 הוא שוחרר ויצא לליטא, ומשם לעיר דנציג שבפולין, ולבסוף הגיע לברלין. לאחר מכן פעל להקמת צ"ס (ציונים סוציאליסטים) והיה מזכירה בין השנים 1925 - 1923. עלה ארצה ב-1926 וב-1930 הצטרף לקיבוץ יגור. היה ציר אספת הנבחרים, חבר הוועד הלאומי, מראשי סיעה ב' ואחדות העבודה לאחר הפילוג ב-1944.

הוא נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפ"ם ולאחר מכן, החל מהכנסת השנייה ועד אמצע הכנסת החמישית (פרש ב-1965), מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון. שימש גם כמזכ"ל "אחדות העבודה-פועלי ציון" בין השנים 1962 - 1960. כיהן בשנים 1955 - 1962 כשר הפנים ולאחר מכן, עד 1965, כיהן כשר התחבורה.

בר-יהודה כיהן כחבר כנסת לצד גרושתו בבה אידלסון, שכיהנה כחברת כנסת מטעם מפא"י.

[עריכה] לקריאה נוספת

• דוד תדהר, האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך רביעי, עמ' 1867.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ישראל בר-יהודה באתר הכנסת