יצחק פונדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יצחק פונדק (פונדיק), (נולד ב-1913), מפקד בחזית הדרום במלחמת השחרור, שגריר ישראל בטנזניה ומושל רצועת עזה וצפון סיני בשנת 1971.

פונדק היה מפקד גדוד 53 בחטיבת גבעתי במלחמת השחרור, ופיקד על גזרת ניצנים נגד הפלישה המצרית. לקראת סוף המלחמה פיקד על חטיבת עודד במבצע חירם לשחרור הגליל. לאחר תום המלחמה הקים את הנח"ל ולאחר מכן את גייסות השריון.

בשנות ה-60 היה מנהל חבל ערד. במהלך תקופה זו שיתף פונדק פעולה עם האדריכל יונה פיטלסון בתכנון ובפתוח העיר, שהפכה לדוגמה המובהקת ביותר להתיישבות עירונית בישראל הצעירה. עם פרישתו מתפקיד זה, נתמנה לשגריר ישראל בטנזניה. בשנת 1971 הוחזר לצה"ל על ידי משה דיין, אשר מינה אותו למושל רצועת עזה וצפון סיני. באפריל 1971 הוקם המנהל האזרחי והאחריות על הרצועה פוצלה בין מפקדה צבאית בראשות דוד מימון והמנהל האזרחי בראשות פונדק. במהלך כהונתו בראשות המינהל האזרחי היו לו עימותים רבים עם הפיקוד הצבאי ועם אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון על דרכי הטיפול ברצועה ^[1].

פונדק היה חסיד תוכניות ליישוב פליטי 48 בצפון סיני. בעת האינתיפאדה הראשונה תמך בפינוי חד צדדי של רצועת עזה.

ב-1991 ביקש מחילה מהיישוב ניצנים על שלא הגן עליו מספיק. מאיר פעיל טען שהוא לא היה צריך לבקש סליחה ושהוא אינו מבין את מה שקרה. בשנת 2003 בקש סליחה ממפקד פלוגה שהדיח שלא בצדק.

מתיאורים שונים של חייליו - אוסף של יוצאי שכונות עוני, יוצאי האצ"ל המגינים על ישובי השומר הצעיר, ועולים חדשים שטרם למדו את השפה - מתקבל רושם של מפקד שהיו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים. ואכן חלק מחייליו שמרו על קשר אתו במשך שנים ארוכות מאוד.

בשנת 2005 יצא לאור ספר זיכרונותיו בשם אדם לכל עת.