המנהל האזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המִנהל האזרחי הוא גוף שהקימה מדינת ישראל בשנת 1981, ואשר תפקידו הוא לנהל את הפעולות הלא-צבאיות של השלטון הישראלי ביהודה ושומרון, ועד ספטמבר 2005 גם ברצועת עזה ("אזור יהודה, שומרון וחבל עזה" או בראשי תיבות איו"ש). מהותו של המִנהל ותפקידו הוגדרו בצו מספר 947 של הממשל הצבאי:

"מוקם בזה מִנהל אזרחי באזור. המִנהל האזרחי ינהל את העניינים האזרחיים באזור, בהתאם להוראות צו זה, לרווחתם ולטובתה של האוכלוסייה ולשם הספקת השירותים הציבוריים והפעלתם, בהתחשב בצורך לקיים מִנהל תקין וסדר ציבורי."

הגוף הוקם כדי להוציא מידי צה"ל את ניהול העניינים האזרחיים בשטחים שנכבשו ב-1967 ולא סופחו לישראל, אולם הוא אינו גורע מסמכויות הממשל הצבאי באזור, כיוון שפעולותיו כפופות לאישור מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שהוא אלוף בצה"ל הפועל במסגרת משרד הביטחון, ומדיניותו צריכה להיות מעוגנת בצווים של אלוף פיקוד המרכז, שהוא הממונה על החקיקה בשטחים הכפופים למרות ישראל באזור יהודה ושומרון. המנהל האזרחי זוכה לליווי משפטי שוטף של "היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון" בפרקליטות הצבאית (יועמ"ש איו"ש [1]).

אף כי הגדרת תפקידו של המנהל היא דאגה לרווחתה של כלל האוכלוסייה באזור יהודה ושומרון, מעצם היותו חלק מהממסד הישראלי, הוא מעדיף בפועל את האינטרסים של ישראל באזור כשאלה מתנגשים באינטרסים של התושבים המקומיים.

המנהל האזרחי משמש בתפקיד מקביל ל"משרד הפנים" ופועל על ידי תשעת משרדי התיאום והקישור הישראליים הפועלים ביהודה ושומרון. המנהל האזרחי אחראי על כל ההיבטים האדמיניסטרטיביים של התושבים. בין השאר הוא אחראי על אישורי הכניסה לישראל, אישורי התנועה בתוך איו"ש, אישורי תנועה ברכב, אישורי עבודה וכמעט כל אישור אחר.

תקציב המנהל האזרחי הפועל כחלק מתאום הפעולות בשטחים מגיע דרך תקציב המדינה אך מגיע גם דרך הכנסותיו ("הוצאה מותנית הכנסה") כגון: אגרות רישום מקרקעין (טאבו), אגרות תכנון, אגרות תחבורה, הכנסות מבתי משפט צבאיים בגין קנסות, חלוט ערבויות ואגרות בגין ביול בקשות כניסה לישראל.^[1]

ראש המנהל האזרחי הוא תא"ל יואב (פולי) מרדכי. ראש המנהל האזרחי כפוף למתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יוסף משלב. דובר המנהל האזרחי הוא סרן צידקי ממן.

תוכן עניינים 1 משרדי המת"ק הישראלים: 2 היסטוריה 3 מועצת התכנון העליונה 4 הדעות השונות והביקורת הפוליטית בדבר המנהל האזרחי 5 הערות שוליים 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] משרדי המת"ק הישראלים:

1. מת"ק רמאללה - ליד רמאללה.
2. מת"ק ג'נין - ליד הכפר סאלם.
3. מת"ק שכם - סמוך לכפר חווארה מדרום לשכם.
4. מת"ק טול כרם - מדרום לעיר טול כרם.
5. מת"ק קלקיליה - ליד קדומים.
6. מפקדת המנהל האזרחי - במטה המנהל האזרחי ליד בית אל.
7. מת"ק עוטף ירושלים - סמוך למעלה אדומים.
8. מת"ק בית לחם - סמוך לצומת עציון מדרום לירושלים.
9. מת"ק חברון - בהר מנוח מדרום לחברון.
10. מת"ק יריחו - ליד ורד יריחו מדרום-מערב ליריחו.
11. מת"ק אזח"ע - ברצועת עזה סמוך למעבר ארז.
12. הנציגות הדרומית בעזה - ברצועת עזה סמוך לכרם שלום.

[עריכה] היסטוריה

משנת 1967 ועד תחילת שנות השמונים התקיים באזור יהודה, שומרון ורצועת עזה ממשל צבאי מלא ברוח האמנות הבינלאומיות המתייחסות לשלטון בשטח שנתפס במלחמה.

בשנת 1981 החליט שר הביטחון דאז, אריאל שרון, להפריד בין המשימה הרגילה של צה"ל להגן על מדינת ישראל ואזרחיה מפני איומים חיצוניים, לבין אחריותו לדאוג לצורכי האוכלוסייה הפלסטינית שבחסות ישראל. לשם כך הוא הקים את המנהל האזרחי שלקח על עצמו את הטיפול בעניינים האזרחיים, והותיר בידי ההממשל הצבאי רק את האישור הסופי לפעולות בעניינים אלה.

בשנת 1995, כחלק מהסכם הביניים (אוסלו II), הועברו חלק מסמכויות המנהל האזרחי לרשות הפלסטינית. מכיוון שבידי ישראל נותרו סמכויות אזרחיות וביטחוניות רבות, היה צורך בתיאום של הרשויות הפלסטיניות עם אלו הישראליות, ולכן הקימו מדינת ישראל והרשות הפלסטינית את מפקדות התיאום והקישור (מת"ק). עם פרוץ האינתיפאדה השנייה חדלו משרדי המת"ק, לעסוק בתיאום ובשיתוף פעולה בין הרשויות הישראליות והפלסטיניות כמעט לגמרי, ועבודתם התמקדה בטיפול בבקשות להיתרי מעבר בין חלקים של איו"ש ובין איו"ש לישראל. בניגוד לעבר, פונים בשנים האחרונות פלסטינים רבים ישירות למשרדי המת"ק הישראליים, מבלי להזדקק לשירותיהם של מקביליהם הפלסטיניים.

במהלך שנת 2005 הוקמה מפקדת תיאום וקישור גם באזור עוטף ירושלים, סמוך למעלה אדומים, כדי לתת מענה לסוגיות מרקם החיים שנפגע עקב גדר ההפרדה.

[עריכה] מועצת התכנון העליונה

כל הסמכויות התכנוניות ביהודה ושומרון מרוכזות בידי ועדת תכנון אחת והיא מועצת התכנון העליונה, השוכנת במנהל האזרחי בבית אל.

בשנת 1966, כשנה לפני תחילת מלחמת ששת הימים, חוקק חוק ירדני הקרוי "חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים מס' 79", אשר הסדיר את נושא התכנון והבניה בגדה המערבית, שהייתה בידי ירדן. חוק זה החליף את החוק הירדני הקודם, "חוק לתכנון ערים, כפרים ובנינים מס' 31" משנת 1955 שהחליף בזמנו את החקיקה המנדטורית הבריטית. החוק, משנת 1966, קבע בין היתר, את הרכב רשויות התכנון ואת סמכויותיהן, התווה את תהליך תכנונן ואישורן של תכניות פיתוח ואת תהליך הוצאת רישיונות בניה, וכן הגדיר את הליכי הערעור על החלטות רשויות התכנון ואת הצעדים שיינקטו במקרה של עבירות על החוק.

בשנת 1971 הוציא הצבא צו^[2] ובו הוא נותן למועצת התכנון העליונה בין השאר את הסמכויות "לתקן, לבטל או להתלות תקפם של כל תוכנית או רישיון" ו-"לפטור כל אדם מחובת רישיון שנדרש על פי החוק".^[3]

הצו אשר הוציא צה"ל ב-1971 ביטל את הוועדות המחוזיות. כל הסמכויות רוכזו בידי מועצת התכנון העליונה, הנמצאת במנהל האזרחי בבית אל. בראש מועצת התכנון העליונה לפי חוק התכנון והבניה הירדני שר הפנים הירדני. מפקד האזור מינה את קצין המטה לענייני פנים של המנהל האזרחי ליו"ר מועצת התכנון העליונה.הנהלים הייחודיים הפכו את חברי ועדת התכנון העליונה והעומד בראשה, קצינים ואזרחים עובדי צה"ל בדרג בינוני, לכל יכולים בתחום. הסמכות שניתנה בידם רבה יותר מסמכותו של שר הפנים בכל הנוגע לתוכניות מתאר בתחומי הקו הירוק.^[4]

[עריכה] הדעות השונות והביקורת הפוליטית בדבר המנהל האזרחי

אנשי השמאל מבקרים את המנהל האזרחי ורואים בו חלק ממדיניות הכיבוש של ממשלות ישראל. הם רואים את המנהל האזרחי כגוף אנטי דמוקרטי אשר כופה את שליטתו על חיי אנשים שלא בחרו גוף זה או את העומדים בראשו. אנשי השמאל טוענים בנוסף כי המנהל האזרחי לא פועל למען האוכלוסייה המקומית ורווחתה כי אם דואג לקיים את מדיניות הממשלה בדבר השתלטות על קרקעות למען התנחלויות, קיום טרנספר שקט ועוד.

אנשי הימין מבקרים את המנהל האזרחי שלא נותן להם חופש פעולה בדבר תפיסת קרקעות והקמות התנחלויות. אנשי הימין ציפו שהמנהל האזרחי, על כל דרגיו ואגפיו, ישלים את מלאכתם של הדרג המדיני ושל הרשות השופטת, שהכשירו את תפיסת האדמות בשטחים בעבור התנחלויות. על פי השקפתם, לא היה מדובר בהפקעה של אדמות ערבים, אלא בהחזרה של נכסים אבודים לבעליהם החוקיים מקדמת דנא. היה ראוי אפוא, לטעמם שקציני ופקידי מדינה יהודים המופקדים על אכיפת חוק ישתפו פעולה איתם, או למצער יעמדו מנגד.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ משרד האוצר, תקציב תאום הפעולות בשטחים, 2006.
2. ^ "צו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים (יהודה והשומרון) (מס' 418)", תשל"א1971- (קמצ"מ תשל"ב 1000; תשל"ו 1422, 1949; תשמ"א 246; תשמ"ב, 718, 872; תשמ"ג, מס' 57, ע' 50; תשמ"ד, מס' 66, ע' 30).
3. ^ סעיפים 1 ו-4 לצו זה
4. ^ עקיבא אלדר ועידית זרטל, אדוני הארץ- המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004, כנרת, זמורה-ביתן, דביר -מוציאים לאור בע"מ, 2004. (ע' 404)

[עריכה] לקריאה נוספת

• קללת הברכה, שבתי טבת, הוצאת שוקן, תש"ל (1969). הספר מתאר את הליכי כינון המנהל האזרחי ביו"ש מההיבט המשפטי, הפוליטי והאנושי.
• עקיבא אלדר ועידית זרטל, אדוני הארץ- המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004, כנרת, זמורה-ביתן, דביר -מוציאים לאור בע"מ, 2004. (ע' 403-417)
• דיני התכנון, הבניה והמקרקעין באזור יהודה ושומרון - הדין תחיקת הביטחון והפסיקה, בעריכת רס"ן אהרון משניות, לשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון, בהוצאת המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• משרד האוצר, תקציב תאום הפעולות בשטחים, 2006.
• המנהל האזרחי מעדיף את הפלסטינים - nrg, יוני 2006.
• "משטר הכבישים האסורים בגדה המערבית" - בצלם, אוגוסט 2004.
• ביורוקרטיה בשירות הכיבוש- מפקדות התיאום והקישור - מחסום WATCH ו-רופאים לזכויות אדם, מאי 2004.
• עו"ד טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, 2005.
• יובל גינבר, הורסים שלום- מדיניות ההריסה ההמונית של בתי פלסטינים בגדה המערבית, בצלם, 1997.
• ניכוס המרחב- תכנון ואי תכנון בגדה המערבית ככלי פוליטי, שמואל גרואג, אדריכל ומתכנן ערים, 'במקום'.