יעקב מאיר שכטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יעקב מאיר שכטר (נולד בירושלים בשנת 1932) רב, מבין המנהיגים בחסידות ברסלב, בן לר' דוד שכטר מחסידי ברסלב. תלמידו של ר' אברהם שטרנהרץ מזקני חסידות ברסלב. בצעירותו למד בישיבת סלונים בירושלים.

ר' יעקב מאיר נמנה בין ראשוני האברכים הצעירים בחסידות ברסלב בישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. לאחר נישואיו החל לקבץ את ראשוני הצעירים בחסידות, והקים את חבורת הצעירים של חסידי ברסלב בירושלים.

משמש גם כמקובל ומראשי ישיבת המקובלים "שער השמים" בירושלים. ידוע בעיסוקו בתורת הנפש, יש שפונים אליו כדי להיוועץ עמו ולקבל הכוונה וברכה.

נחשב כמנהיג מתון מבין זקני וחשובי החסידות, אם כי בהשקפת עולמו קרוב יותר לאידאולוגיה של אנשי ה"עדה החרדית" האנטי ציוניים. המנהיג הברסלבי היחיד שאינו נוטל חלק בעליה לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן בראש השנה. מרבה לצטט ולהשתמש בנאומיו וספריו במקורות של רבנים ואדמו"רים מחוץ לחסידות ברסלב,דבר שאינו מצוי רבות בקרב רבנים ומשפיעים בברסלב. ידוע גם בהתנגדותו החריפה לקהילת 'שובו בנים' (אחת הקבוצות המובילות בחסידות ברסלב) ומנהיגה הרב אליעזר ברלנד.

[עריכה] ספריו

• לקט אמרים
• ונכתב בספר