ילפת שטוחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ילפת שטוחה (בלטינית: LICHEN PLANUS; ליכן פלנוס) היא מחלת עור חזזתית-קשקשית אדיופטית, שקשורה עם מהלך כרוני. היא מהווה אחת מתוך 4 המחלות בקבוצת המחלות הפפולוסקוומטיות (קבוצת מחלות בה יש התבטאות בצורת רבדים המכוסים קשקשת) יחד עם פסוריאזיס, פיטיריאזיס רוברה פילריס ופיטריאזיס רוזיאה. המחלה פוגעת בעור, ריריות, שיער וציפרניים ומלווה בעקצוץ חזק. היא יכולה להיות תת-חריפה או כרונית.

תוכן עניינים 1 אפידמיולוגיה 2 פתוגנזה 3 מאפייני המחלה 3.1 מיקום הנגע 3.2 מחלות הנלוות למחלה 3.3 מהלך המחלה 4 טיפול

[עריכה] אפידמיולוגיה

• המחלה פוגעת ב- 0.15%-0.5 מכלל חולי העור
• מופיעה בעיקר בגילאי 30-60
• מחלה נדירה בילדים ובקשישים
• שכיחות זהה בין המינים

[עריכה] פתוגנזה

הסיבה למחלה לא ידועה (אידיופתית). ישנה סברה שהמחלה קשורה למערכת החיסון:

• עלייה במספר תאי לנגרהנס המצויים בעור
• פריחות דומות מופיעות בתגובת שתל כנגד מאכסן

[עריכה] מאפייני המחלה

הנגע הראשוני מורכב מפפולות פוליגונליות פוריטיות וסגולות (PPPP), הנגע הראשוני מבריק ושטוח. בעזרת זכוכית מגדלת היתו להבחין ב- Whickham Striae - קוין אפורים-לבנים היוצרים מבנה של רשת על גבי הפפולה. הקשקשת המופיעה על גבי הרובד עדינה ומקובעת יותר מאשר הקשקשת המופיעה במחלת הפסוריאזיס.

[עריכה] מיקום הנגע

המיקום הכי שכיח הוא באמות ובשורשי הידיים, בעיקר באזורים פלקסורים, בנוסף יש מעורבות של הירכיים הפנימיות, שוקיים, גב תחתון וגניטליה. בנוסף יש מעורבות של הריריות. הפריחה היא סימטרית וניתן לראות גם את סימן Koebner - הופעת הפריחה הראשונית באזור שעבר חבלה. הגרד יכול להיות עז ללא פרופורציה למידת הפריחה. הגרד מופיע בצורה גלית ולעתים מקדים את הפריחה. החולים לרוב משפשפים ולא מגרדים ועל כן במקרים רבים לא רואים סימני גרד על פני העור.

ריריות - יש מעורבות של הריריות ב- 2/3 מהמקרים. ב- 1/4 מהחולים המעורבות היא רק בריריות. המעורבות הכי שכיחה היא בריריות לחיים והפה (90% מהמקרים) והיא מתבטאת בצורת כיבים וארוזיות בפה היכולים לעבור התמרה ל- Squamous Cell Carcinoma.

[עריכה] מחלות הנלוות למחלה

• סוכרת - שכיחות גדולה פי 3 של סוכרת בקרב החולים מאשר באוכלוסייה הכללית.
• אבנים בדרכי השתן.
• אלופסיה אראטה (התקרחות מוקדית).
• הפטיטיס C
• ויטיליגו

[עריכה] מהלך המחלה

ב- 75% מהחולים הפגיעה העורית חולפת לאחר שנה. המחלה הפוגעת בריריות היא קשה יותר ועמידה יותר לטיפול.

[עריכה] טיפול

• בנגעים מוגבלים - סטרואידים טופיקליים (טיפול חיצוני) ובנוסף חסימה וזריקות של סטרואידים.
• בנגעים מפושטים - סטרואידים פומיים (מתן דרך הפה), פוטותרפיה, רטינואידים (נאוטיגזון).
• טיפולים אחרים - אימונו-סופרסים (ציקלוספוריןף צלספט), איזוניאזיד, קלקסאן.