יהודית לוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהודית לוין (נולדה ב-1949 בעין ורד) היא אמנית וציירת ישראלית. בשנת 1975 סיימה את לימודיה ב"מדרשה לאמנות", בה היא משמשת כמרצה להוראת הציור החל משנת 1988.

עבודתה של לוין מזוהה עם סגנון "דלות החומר" הישראלי. בשנות השבעים יצרה לוין אמנות בעלת הקשרים לגוף הנשי ולאופן הצגתו. בסדרת הצילומים "באמת ובתמים" (1976) יצרה לוין סדרה של שבעה תצלומי דיוקן עצמי, אשר חלקים מהם כוסו בקרטון ועליו שם העבודות. בעבודה נוספת "מטוס" (1976) יצרה לוין צילומים מבויימים שלה כשהיא שוכבת על הקרקע ומעליה ניצב מטוס בתנוחה מאיימת המעלה אסוציאציות כגון של משגל או אונס.

סדרת עבודות נוספת של לוין, עשויה מדיקטים, נוצרה בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה ה-20. בעבודות אלו יצרה לוין קומפוזיציות מופשטות העשויות מעץ לבוד מנוסר וצבוע, לעתים בשילוב צילומים שנשענו על קיר. שמות העבודות רמזו על שדה התייחסות ביתי כגון "אופניים" (1977) או "נסיכה בארמון" (1978). בשנות התשעים הציגה לוין תערוכה גדולה בגלריה דביר, בה הציגה סדרה של ציורים גדולי ממדיםפ על בד, ובהם דימויים של ילדות ושל כלבים המצויירים בטשטוש על רקע הבד הלבן.

בשנת 2007 אצר האמן והאוצר דוד גינתון רטרוספקטיבה ללוין במוזיאון תל אביב לאמנות בליווי קטלוג מקיף.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דליה קרפל, מה יש לך, גברת לוין, בעיתון הארץ, 15/11/2007
• עוזי צור, הרגש מתמקם במרחב, בעיתון הארץ
• הבשורה, אבל לא בשבילי, 01.11.07, ynet