חמציץ נטוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חמציץ נטוי

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי הפרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	חמציצאים
משפחה:	חמציציים
סוג:	חמציץ
מין:	חמציץ נטוי
שם מדעי
Oxalis pes-caprae

חודשי פריחה
1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12

חמציץ נטוי (שם מדעי: Oxalis pes-caprae, באנגלית עממית: Bermuda Buttercup או Cape Sorrel, באוסטרליה: Soursob) הוא מין של גאופיט מהסוג חמציץ במשפחת החמציציים. המין גדל באופן טבעי בדרום אפריקה, אך יובא למקומות רבים ברחבי העולם בתור צמח נוי, וכיום הוא נפוץ באזורים נרחבים (כולל צפון אמריקה, אוסטרליה ואגן הים התיכון) בתור מין פולש ועשב רע. המין נפוץ גם בישראל.

[עריכה] מאפיינים מורפולוגיים ופנולוגיים

החמציץ הנטוי בולט בפרח הצהוב דמוי המשפך שלו ובגבעולו הארוך.

גבעול החמציץ הוא קנה גמיש וארוך (בין 15 ל-30 ס"מ) בצבע ירוק. עליו מחולקים לשלושה עלעלים בעלי צורת לב ושפה תמימה אשר מסודרים בדור (סידור ספירלי או עיגולי של עלים או פרחים) בו העלעלים בעלי צורה פחות או יותר שווה. הפרחים הם טריסטיליים. לפרחים עשרה אבקנים וחמישה עלי כותרת בצבע צהוב אשר לרוב מתמזגים בבסיס. צורת הפרח היא דמוי משפך-חצוצרה ועל גבעול אחד יש בדרך כלל מספר פרחים. פרח החמציץ דמוי המשפך פתוח בשעות היום אך נסגר למעין צינורית דקה בשעות אחר הצהריים והערב. הפרי הוא קפסולה קטנה המכילה מספר זרעים. השורשים מצמיחים פקעיות תת-קרקעיים המאפשרים ריבוי וגטטיבי.

החמציץ פורח בעיקר בחורף ובאביב, אחרי הגשמים הראשונים ולפני החמסינים הראשונים של הקיץ (בדרך כלל פריחתו מתרחשת בחודשים נובמבר/דצמבר עד מרץ/אפריל כאשר שיא הפריחה הוא בחודש פברואר).

[עריכה] כצמח מאכל

גבעול החמציץ ופקעותיו חמוצים, וזאת בשל החומצה האוקסלית (Oxalic acid) המצויה בהם. ניתן לאכול אותם במינונים קטנים, אך במינונים גדולים הם עלולים לפגוע בתהליך העיכול. בעבר היה נהוג להפיק מהם גבישים של סידן אוקסלט כדי לטפל במחלות, ולהפקת מלח חמוץ (שנודע גם כ"מלח לימון"). החמציץ גם משמש לבישול.

[עריכה] פולשנות בישראל

חמציץ נטוי המשמש לנוי בגינה בישראל.

מקבץ גדול של פרחי חמציץ נטוי מקשטים את מכון ויצמן למדע.

החמציץ הנטוי נשתל בעבר במקומות רבים בתור צמח נוי. אולם נטייתו להתפשט והקושי לסלקו ממקומות לא רצויים גרמו עד מהרה לסיווגו כעשב רע. עם זאת, עד היום יש הנוטים לשתול אותו בשל יפי פרחיו, ואף מינים נוספים של חמציץ יובאו לישראל למטרות גינון.

בישראל, כמו במקומות נוספים בעולם אליהם פלש המין, החמציץ הנטוי אינו עושה זרעים. זאת משום שרק אחד משלושת הטיפוסים המורפולוגיים של הפרחים קיים באוכלוסייה, וכל טיפוס מורפולוגי הינו בעל אי-סבילות עצמית. הטיפוס שקיים בישראל הוא בעל פרחים עם עמודי עלי קצרים, ואבקנים בינוניים וארוכים.

למרות שאינו עושה זרעים בישראל, החמציץ הנטוי מצליח להתרבות ואף להתפשט באופן אגרסיבי אל שטחים חדשים (בעיקר שטחים בהם הופרעה הקרקע), בזכות מנגנון יעיל ביותר של רבייה וגטטיבית. העברת קרקעות ממקום למקום, לצרכי גינון, בנייה, עבודות עפר וכדומה, מעבירה את פקעיות הריבוי של החמציץ אל מקומות חדשים, וכך יוצרת מוקדי פלישה נוספים. בשטחים טבעיים, לעומת זאת, קיים מנגנון אחר שמפיץ את החמציץ למרחקים - החפירות של החולד הארצישראלי.

מחקר שבוצע באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה על אוכלוסיית החמציץ הנטוי בישראל, הראה שלמרות שאין ייצור זרעים באוכלוסייה זו, יש בה שונות גנטית משמעותית, שמקורה ככל הנראה בהצטברות של מוטציות סומטיות (Rottneberg and Parker 2004). קיומם של פרטים בעלי פרחים מרובי עלי-כותרת, לצד פרטים בעלי פרחים במופע הרגיל, במקומות רבים בישראל, מעיד על התופעה הנ"ל.

מעבר להיותו מטרד בגינות נוי, החמציץ הנטוי פולש בהדרגה אל תוך שטחים טבעיים בישראל. במקומות אליהם פלש הוא יוצר לרוב מרבדי צמיחה צפופים, וכך הוא דוחק את הצומח המקומי. דוגמאות לתופעה ניתן לראות בואדיות שבין שכונות העיר חיפה, בפארק הכרמל באזור הקרוב לאוניברסיטת חיפה, ובשמורת חרוצים בשרון. בשל כושר הרבייה הוגטטיבית הגבוה של המין, טיפול במוקדי פלישה הינו בעייתי. עקירה של הצמחים אינה מחסלת אותם, משום ששורשי הצמח מפתחים מספר רב של פקעיות ריבוי תת-קרקעיות, הניתקות מצמח האם; כשעוקרים את צמח האם, פקעיות הריבוי נשארות בקרקע, ומצמיחות גבעולים חדשים. ניתן לבצע חיסול של מוקד פלישה באמצעות אחת מהדרכים הבאות:

עקירה חוזרת ונשנית משנה לשנה, תוך סילוק החומר שנעקר אל מקום בו לא יהווה מטרד או סיכון אקולוגי (אין למחזר לקומפוסט)
הסרה מלאה של כל שכבת הקרקע העליונה (בעובי כחצי מטר)
ריסוס בקוטלי עשבים

כמו בכל טיפול במינים פולשים, ניטור של מצב השטח במשך מספר שנים ממועד תום הטיפול, הינו הכרחי.

[עריכה] גלריה

תקריב על הפרח

עלה

שורש עם פקעות

מקבץ חמציצים בירושלים

מקבץ חמציצים (סגורים) בטורס נובאס, פורטוגל

[עריכה] מקורות

Rottenberg, A., and J. S. Parker, Asexual populations of the invasive weed Oxalis pes-caprae are genetically variable. Proc. R. Soc. Lond. B (Suppl.) 271, S206–S208 (2004).