חמדת ימים (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר חמדת ימים - ספר העוסק במוסר קבלי, במנהגים ובנוסחי תפילות.

לראשונה נדפס הספר באיזמיר בשנים תצ"א-תצ"ב (1732-1731), והמביא לבית הדפוס היה ר' יעקב בר יום טוב אלגאזי מאיזמיר (ראש ישיבת בית אל ולאחר מכן אב"ד דירושלים, שחיבר את הספר "שלמי ציבור" ^[1]), הכותב שמצא את כתב היד בצפת, בלי ציון שם מחברו. בהקדמתו לספר הוא משבח אותו ואת גדולת מחברו, ומתאר כיצד הגיע הספר לידיו. תוך שלושים שנה נדפס שבע פעמים נוספות.

תוכנו של הספר רצוף במאמרי מוסר והתעוררות על פי דרך הקבלה. הספר נחשב כמקור חשוב למנהגים ומסורות, והוא אחד המקורות לחידוש מנהגי החג ט"ו בשבט בדורות האחרונים, לאחר שמנהגי החג מתקופת הגאונים השתכחו. עם זאת, לדעת רבים זהו ספר השייך לחוגי השבתאות.

ישנה מחלוקת גדולה בנוגע לזהות מחבר הספר. ישנם הטוענים כי מחבר הספר היה אדם תלמיד חכם ירא שמים, שבקי בתורת הקבלה. לעומתם, יש שאומרים כי מחבר הספר היה נתן העזתי, תלמידו של שבתי צבי מודח. הראשון שזיהה אותו כשבתאי הוא רבי יעקב עמדן שאמר עליו: "הצצתי בו שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש"ץ שר"י (=שבתי צבי שם רשעים ירקב) המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר". רבי יעקב עמדין ייחס את הספר לנתן העזתי, והשערות נוספות שונות בדבר זיהוי מחברו עלו במהלך הדורות. וכן חכם יהודה פתיה, מגדולי רבני בבל, סובר כי ספר זה יצא מתחת ידיו של נתן העזתי.

הרב מרדכי אליהו אמר, שרבי יוסף חיים בעל הבן איש חי חיבר את ספרו 'לשון חכמים' בעיקר כדי שלא ישתמשו בספר 'חמדת ימים', וכמנהגו כתב את הדברים בענווה. אבל חכם יהודה פתיה זצ"ל היה תקיף ויצא כנגד 'חמדת ימים' ואמר שחיברו נתן העזתי. ומאותו יום שקראתי 'במנחת יהודה' על כך, אינני מחזיק בביתי את הספר 'חמדת הימים', למרות שהוא ספר יפה מאד.