חוזה עתידי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוזה עתידי הוא מכשיר פיננסי, המהווה את אחד היסודות עליהם מתבססת הבורסה לניירות ערך בתצורה המודרנית שלה. החוזה העתידי הינו התחייבות בין שני צדדים לספק נכס בסיס כלשהו (סחורה, מטבע חוץ, נייר ערך וכו') במועד עתידי כאשר המחיר (או שער החליפין במקרה של מטבע חוץ) נקבע מראש.
השימוש בחוזה עתידי מאפשר לשני הצדדים להבטיח הוצאה/הכנסה כספית ברורה וידועה, מבלי להתחשב בגורמים החיצוניים, ובכך לצמצם את הסיכון הכרוך בכל מסחר. מובן שצמצום הסיכון, גורר במקביל את צמצום הסיכוי לרווח.
פיתוח של החוזה העתידי הינו האופציה, שהיא חוזה עתידי המאפשר לצד הרוכש את האופציה לותר על ההתחייבות לרכוש את נכס הבסיס - תמורת ויתור על הפרמיה שהיא המחיר ששולם כדי לרכוש את האופציה. גם בחוזה עתידי ישנה פרמיה שהיא מעין מקדמה (לרוב 10% מנכס הבסיס) - אך בחוזה עתידי האפשרות לבטל את החוזה קיימת לרוב רק בחוזים עתידיים אקזוטיים שבהם ישנם פרטים ייחודיים מאוד, שהופכים אותם למורכבים ולמותאמים לשני הצדדים בלבד ובכך לבלתי סחירים לחלוטין.
להבדיל, שני הסוגים הנפוצים בחוזים עתידיים הם:
- חוזים מסוג פיוצ'ר שהם חוזים סטנדרטיים מאוד - הנצמדים להגדרה המקורית של החוזה העתידי ואין בהם סעיפים ותנאים ההופכים את החוזה העתידי למורכב, עקב פשטותם הרבה חוזים אלה נסחרים בעיקר בבורסות השונות, בין שני צדדים שאינם מכירים זה את זה בדומה לסחר בניירות ערך.
- חוזים מסוג פורוורד שהם חוזים ייחודיים, הנסחרים בין צדדים המכירים האחד את השני ובהם נבנת חבילה המותאמת לצרכים של השניים. עם זאת, התנאים הם לרוב סטנדרטיים, ולמרות שהם מצמצמים את ה"אטרקטיביות" של החוזה, הנ"ל עדיין סחיר (בניגוד לחוזה "האקזוטי"). עיקר חוזי הפורוורד מבוצעים במטבע חוץ כשנקבעים "לימיטים" מסוימים שברגע שיפרצו, החוזה יבוטל.
