זוליכה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- הדף "זליכה" מפנה לכאן. לערך העוסק בחשב הכללי במשרד האוצר, ראו ירון זליכה.
זוליכה, וגם זולייכה, סוליקה וזליכה, שמה, על פי המדרש והאגדה, של אשת פוטיפר, שר הטבחים המצרי.
המקרא, בסיפורי יוסף, בסוף ספר בראשית, מביא את סיפורה של אשת פוטיפר, שר הטבחים המצרי, שבחצרו נתגדל יוסף. בכל הפסוקים העוסקים באשת פוטיפר לא נזכר שמה. דמותה של אשת פוטיפר, הפכה לסמל האשה המפתה, המנצלת את מעמדה מצד אחד ואת יצריו של יוסף מצד שני (במונחי ימינו, סיפור אשת פוטיפר הוא מקרה מובהק של הטרדה מינית, ולא של פיתוי). חז"ל הקדישו מדרשים ואגדות רבות לסיפור יוסף ואשת פוטיפר, ראו בו את אחד המבחנים המוסריים הגדולים שעמד בהם יוסף הצעיר, ובעמידתו בפיתויה של אשת פוטיפר נתחשלה דמותו כמנהיג גדול וראוי לבני ישראל. אך בשום מקור לא נזכר שמה.
בעקבות חז"ל הפכה דמותה של אשת פוטיפר לדמות נדרשת בספרות העברית והיהודית לדורותיה. בסוף ימי הביניים, כנראה בעקבות מסורת מוסלמית, החל לצוץ שמה של אשת פוטיפר "זוליכה", שנכתב בכמה צורות. השם חדר לקהילות ישראל, ובצורתו "סוליקה" הפך לשם מקובל בקהילות ישראל בצפון אפריקה. האגדה היהודית-מרוקאית המפורסמת, על הנערה סוליקה חג'ואל, הנותנת נפשה על קידוש השם, וממיתה עצמה בגבורה כדי שלא להתאסלם היא אולי השימוש הכי מפורסם בשם "סוליקה". לוי גינצבורג, ב"אגדות היהודים" שלו, מביא כמה אגדות עם הזכרת שמה של זוליכה.
בספרות העברית החדשה נזכרה זוליכה ביצירותיהם של אברהם שלונסקי, בשירו "ליל זוליכה", ובסיפוריו של יעקב הורוביץ. והביטוי "ליל זוליכה", הפך לתאור של ליל פיתויים ארוטי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפורה של סוליקה הנערה שסרבה להתאסלם
- אישוש נוצרי, באנגלית, למקור השם זוליכה
- אשת פוטיפר, באנציקלופדיה של מקראגשר
