ונסן ד'אנדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ונסן ד'אנדי (בצרפתית: Vincent d'Indy; 27 במרץ 1851 - 2 בדצמבר 1931), מלחין צרפתי.
בגיל צעיר החל ד'אנדי ללמוד נגינה בפסנתר. כדי לרצות את משפחתו החל ללמוד משפטים, אך עד מהרה פנה ללימודי מוזיקה בקונסרבטואר של פריז כתלמיד נלהב של סזאר פרנק. בין מוריו היה גם אנטואן מרמונטה.
בשנת 1894 היה בין מייסדי בית ספר גבוה למוזיקה בפריז בשם סקולה קנטורום, וניהל אותו עד למותו. בין תלמידיו היו: ארתור הונגר, אריק סאטי, אלבר רוסל, בוהוסלב מרטינו, דריוס מיו, איסק אלבניס ועוד. בית הספר הזה קיים עד היום ומתחרה בקונסבטוריון המפורסם.
ד'אנדי הושפע מהמוזיקה הגרמנית והיה מעריץ נלהב של ואגנר. הוא כתב גם ספרים על קומפוזיציה ועל המוזיקה של פרנק ובטהובן.
ד'אנדי כתב יצירות תזמרתיות, יצירות קאמריות, מספר אופרות, יצירות לפסנתר ושירים. מכל יצירותיו, מבוצעות היום שתיים: אישתאר ו-סימפוניה על שיר הר צרפתי.
[עריכה] הפואימה הסימפונית אישתאר (1896)
אישתאר היא הדמות הראשית באגדה הבבלית. היא הולכת לחפש את אהובה הנמצא במשכן עם שבעה שערים. כל שער מופיע כוריאציה על נושא אחד. לבסוף, עם פגישת האוהבים, מופיע הנושא באופן ברור ומושלם.
[עריכה] סימפוניה על שיר הר צרפתי, אופוס 25 (1886)
זו היצירה המפורסמת ביותר של ד'אנדי. היצירה כתובה לפסנתר ותזמורת אבל אין זה קונצ'רטו, אלא הפסנתר משתתף עם התזמורת כחלק אינטגראלי ממנה. היצירה בנויה מנושא המנוגן לראשונה על ידי קרן אנגלית. זו מנגינה עממית ששמע ד'אינדי בהרי Cevennes ולכן נקראת היצירה גם Symphonie Cévenole.
הנושא מופיע בשש וריאציות לאורך שלושת פרקי היצירה.
