הפארק הלאומי מערות קרלסבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.

הפארק הלאומי מערות קרלסבד
מערכת נטיפים באחת המערות במערכת
מיקום	ניו מקסיקו, ארצות הברית
שנת הכרזה	1930
שטח הפארק	כ-190 קמ"ר קמ"ר
מבקרים בשנה	407,367 (נכון ל-2006)
גוף מנהל	שירות הפארקים של ארצות הברית
http://www.nps.gov/cave/

הפארק הלאומי מערות קרלסבד
אתר מורשת עולמית
סטלגמיטים בפארק
מדינה	ארצות הברית
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1995, לפי קריטריונים 7, 8

הפארק הלאומי מערות קרלסבד הוא פארק לאומי בארצות הברית, שהוכרז אתר מורשת עולמית בשנת 1995. הפארק נמצא בדרום מזרח מדינת ניו מקסיקו, בהרי גואדלופ (Guadalupe), ועיקרו מערכת של 113 מערות קרסט, מתוך יותר מ-300 מערות ידועות, שנוצרו כאשר חומצה גופרתית המיסה את סלע הגיר ויצרה כמה מן המערות הגדולות ביותר בצפון אמריקה.

תוכן עניינים 1 גאולוגיה 2 גאוגרפיה ואקלים 3 צמחיה וחי על פני השטח 4 פנים המערות 4.1 גילוי המערות 4.2 המערות 5 הערות שוליים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] גאולוגיה

שטח הפארק שייך מבחינה גאולוגית לאגן דלאוור (Delaware Basin). זהו אזור סגלגל בצורתו, הנמשך מצפון לדרום, במדינות ניו מקסיקו ובעיקר במערב טקסס‏‏^[1]. בתור הפרם היה האגן, ששטחו כ-26,000 קמ"ר מוצף במים. ריבוץ זה יצר שכבת משקע של אבן גיר משולבת באבן צפחה כהה, שעוביה נע בין 490 ל-670 מטרים.

באמצע תור הפרם, החלו להיווצר שוניות‏‏^[2] שהלכו והתגבהו. השונית הגדולה ביותר שנוצרה נקראה שונית קפיטן (Capitan Reef), שאורכה הגיע ליותר מ-500 ק"מ, והתמשכה סביב האגן. שונית זו הייתה הבסיס להרי גואדלופ, והיא מהווה מאגר עצום של מאובנים. לקראת סוף תור הפרם החל עידן קרח, שגרם לירידת מפלס המים עקב לכידת כמויות מים גדלות והולכות בכיפות הקרח שבקטבים. הריבוד המשיך, ומוצא האגן לאוקיינוס הקדום (שהקיף את יבשת פנגיאה הקדומה) הפך רדוד יותר ויותר, דבר שגרם בסופו של דבר לניתוק האגן מן הים, ולתחילת תהליך ייבושו. שונית קפיטן הייתה מכוסה באדמה עד שיא גובהה, ואולם לפני כ-26 מיליון שנים, בעקבות היווצרות העתק, נדחף הרכס כלפי מעלה. מי תהום המשיכו מתחת לפני השטח ביצירת המערות; בניגוד לרוב המערות שנוצרו בסלעי גיר, במקרה זה נוצרה החומצה על ידי חשיפת מאגרים של מימן גופרתי וגופרית שהיו חבויים בסלע ונחשפו עקב ההעתק; מי התהום ספחו את החומרים ויצרו חומצה, שהמיסה את הסלע ויצרה את המערות.

[עריכה] גאוגרפיה ואקלים

הפארק הלאומי מערות קרלסבד נמצא, כאמור למרגלות הרי גואדלופ, רכס הרים הנמשך ממערב טקסס לדרום מזרח ניו מקסיקו. הגובה בחלקו התחתון של הפארק מגיע לכ-1,095 מטרים, ובחלקו העליון - בחלקו העליון של המתלול העולה אל ההרים - כ-1,990 מטרים. שטח הפארק כ-1900 קמ"ר.

חלקו האחר של הפארק נמצא מתחת למדבר צ'יוואוה (Chihuahua). רובו של מדבר זה נמצא במקסיקו; רובו אינו נמצא בשמורות, והחלק השייך לפארק הוא בין הבודדים הזוכים לשימור. זהו אחד מהמדבריות הגדולים בצפון אמריקה, והוא זוכה יחסית לכמות משקעים גדולה, עם ממוצע של יותר מ-366 מ"מ גשם לשנה. האקלים במקום הוא אקלים יבשתי, עם חורף חמים, קיץ חם, וגשמים בקיץ. הטמפרטורה הממוצעת היא 19°.

[עריכה] צמחיה וחי על פני השטח

הצמחיה ברוב שטח הפארק היא צמחיית ערבה וצמחיית מדברית מסוגים שונים. בפארק ישנה מערכת אקולוגית מגוונת, ובה מיני צמחים ובעלי חיים שונים שאזור זה הוא להם גבול התפשטותם הגאוגרפית. במדבריות שבדרום מערב הפארק נמצאת אוכלוסיות יונקים, ציפורים, זוחלים וחרקים ברמת שׁוֹ‏נוּ‏ת מן הגבוהות בארצות הברית. הפארק הוא סביבת קיום חשובה לטורפי על כמו הפומה, ובה נמצאת גם המושבה הגדולה ביותר בחצי הכדור הצפוני של סנונית המערות. במערת העטלפים במערות קרלסבד ישנה מושבה גדולה של עטלפים, המהווה גם בית גידול ללידת הצאצאים, וגם תחנת עצירה לעטלפים נודדים.

הפארק מהווה גם נקודת משיכה לצפרים, המגיעים כדי לצפות ביותר מ-300 מיני ציפורים שנמצאות בפארק. בפארק זוהו 67 מיני יונקים (ובהם 17 מיני עטלפים), 55 מיני זוחלים ודו-חיים, חמישה מיני דגים ולמעלה מ-600 מיני חרקים, כאשר הרשימה גדלה מדי שנה. למעלה מ-900 מינים ותתי מינים של צמחים וסקולאריים נמנו בפארק.

[עריכה] פנים המערות

[עריכה] גילוי המערות

שרידים שנמצאו במערות מעידים שהן שימשו כמקום מגוריהם של בני שבט פרהיסטורי שנקרא "עושי הסלים" (basketmakers). מאוחר יותר חיו באזור (אך לא בתוך המערה) בני שבט האפאצ'י.

למתיישבים הלבנים שהחלו להתיישב באיזור היה ידוע על קיומה של מערה, אך איש לא טרח לבדוק אותה. בערך בשנת 1892 החל בוקר שחי באזור, בשם ג'ים ווייט (Jim White), לרדת אל המערה ולחקור את תוכנה‏‏^[3] . בתחילה לא האמינו לממצאיו. בתחילת המאה העשרים הייתה המערה מקור לגואנו, דשן הנוצר מהפרשות של עטלפים, ואולם תוכנה של המערה עדיין לא היה מוכר. רק ב1915 הצליח ווייט לשכנע צלם לרדת עמו למערה, ותוכנה המיוחד החל להתפרסם. ב1922 החלו סיורים במערה, ובשנת 1923 הוכרזו המערות כפארק לאומי.

[עריכה] המערות

באזור נמצאות, כאמור, עשרות מערות, שלא כולן נחקרו עד תומן. המערה הגדולה ביותר והידועה ביותר היא מערת קרלסבד. המערות הן מערות נטיפים, ובהן תצורות שונות, בצבעים שונים, היוצרות צירופים מרהיבים. במערת קרסלבד עצמה נמצאים כמה מוקדי עניין מרכזיים בפארק, ובהם "האולם הגדול" (Big room), האולם הגדול ביותר בכל המערות, ששטחו כ-33,200 מ²; "הבור חסר התחתית" (Bottomless pit), תהום בעומק של למעלה מ-40 מטרים;

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏למפה של האגן, ראו בערך באנגלית.‏
2. ^ ‏בהקשר זה, השונית נוצרה מריבוד של יצורים ימיים מתחת לפני הים; עם ירידת מפלס המים הפכה השונית לשורת גבעות ואחר כך הרים, כמפורט להלן. שוניות אלמוגים נוצרו על ידי אלמוגים ולא על ידי ריבוד יצורים ימיים, כמו במקרה זה.‏
3. ^ ‏על מחקריו של ג'ים ווייט ראו כאן‏

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפארק הלאומי מערות קרלסבד