המעתק הכנעני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בבלשנות ההיסטורית, המעתק הכנעני הוא כינוי למעתק הגאים שחל בניבים הכנעניים המשתייכים לענף הצפון-מערבי של משפחת השפות השמיות, ובהם בשפה העברית. כתוצאה ממעתק זה הופכת תנועת ā פרוטו-שמית צפון-מערבית ל-ō פרוטו-כנענית (סימון הקו מעל האות מציין תנועה ארוכה). כך מוסבר למשל ההבדל בין שָׁלוֹם העברית למקבילתה הערבית سلام (סַלַאם): הצורה הקדומה הייתה כנראה šalāmu*, ובעוד הערבית שמרה על תנועת ה-ā המקורית, בעברית נעתקה זו ל-ō. תנועה זו משתקפת לעתים קרובות בכתיב המקראי, ותמיד בכתיב הדקדוקי התקני, כחולם מלא.
מעתק ā > ō* נחשב לאחד מהמאפיינים המובהקים של השפות הכנעניות והוא מתועד היטב בעברית ובפיניקית, אך פרטים רבים הנוגעים לטבעו ולמועד תחולתו אינם מחוורים. המחלוקת העיקרית נסובה סביב שתי שאלות: האם המעתק היה בלתי מותנה או שחל רק בהברה מוטעמת; והאם המעתק חל בפרוטו-כנענית או שהוא התפשט בין חלק מהניבים הצפון-מערביים בדרך של השפעה הדדית (תאוריית הגלים), יחד עם מאפיינים דקדוקיים ולקסיקולוגיים אחרים, וכך נוצר בדיעבד דפוס משותף המאפיין את השפות הכנעניות.
על פני השטח משתקף ברוב המקרים מעתק ā > ō* בלתי מותנה, אולם יש סימנים המרמזים שמצב זה הוא סופו של תהליך ואיננו משקף את המעתק עצמו. ההנחה המקובלת היא, שהמעתק היה מותנה וחל רק בהברה מוטעמת (כלומר, הברה שהייתה מוטעמת בעת תחולת המעתק). מאוחר יותר התרחש תהליך מתמשך של אנלוגיה, אשר טשטש את טבעו הראשוני של המעתק. בתהליך זה הושוו צורות רבות, שלא חל בהן המעתק, לצורות אחרות באותה נטייה, שבהן התרחש המעתק באופן חוקי. צורות כגון שְׂמָאלִי או רָאשִׁי, שבהן לא חל המעתק (לעומת שְׂמֹאל ורֹאשׁ שבהן הוא חל, בערבית שִׁמַאל, רַאְס) הן ראיה לכך שהמעתק חל רק בהברה מוטעמת, ואילו צורה כגון מְקוֹמוֹת היא ראיה שהוא חל גם בהברה שאינה מוטעמת - ההברה "קוֹ" (בערבית מַקַאמַאת).
המעתק הכנעני, כפי ששמו מעיד, החל לפעול זמן מה לאחר התפצלות הענף הכנעני מהפרוטו-שמית הצפונית-מערבית. הוא מתועד לראשונה עוד במאה ה-14 לפנה"ס, במילים הכתובות בניב כנעני עתיק אשר מופיעות בתעודות אל עמרנה. המעתק אינו חל באוגריתית, שמתועדת מאותה תקופה בערך. עובדה זו מציבה קושי בפני אלה הרואים באוגריתית ניב כנעני.
המעתק הוסיף לפעול למשך זמן בלתי ידוע, אולם ידוע כי בעברית הוא חדל לפעול בשלב מוקדם יחסית. במילים שנשאלו לעברית לאחר תחולת המעתק משתקפת תנועת a ארוכה כקמץ (ארוך מבחינה היסטורית, ולעתים קרובות מתקיים בנטיות) ולא כחולם. לדוגמה: המילים כְּתָב ודְרָשׁ שנשאלו מארמית אל העברית בתקופת בית שני.
מעתק ā > ō בהברה מוטעמת חל גם היום בארמית מערבית חדשה. ארמית אמנם איננה שפה כנענית, אך הדיאלקט הזה של הארמית מדובר באותו אזור שבו דוברו בעבר ניבים כנעניים.
דוגמאות נוספות לתחולת המעתק:
- פרוטו-שמית lišānu*, עברית לָשׁוֹן (< lašānu*), אכדית lišānu
- פרוטו-שמית anāku*, עברית אָנֹכִי (הסיומת בתנועת i, כנראה באנלוגיה לכינוי הקניין החבור -ִי), אכדית anāku
[עריכה] לקריאה נוספת
- יהושע בלאו, עיונים בבלשנות עברית, מאגנס, 1996 (אסופת מאמרים)
- חיים רבין, "ā שמית והשתקפויותיה בעברית",בתוך: תרביץ ל'; נדפס שוב אצל הנ"ל, חקרי לשון, ירושלים תשנ"ט
- Harris, Zellig S. Development of the Canaanite Dialects: An Investigation in Linguistic History (American Oriental Series 16). New Haven, Conn.: American Oriental Society, 1996. pp. 43-45
