המטאפיזיקה של אריסטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מושגים עיקריים במטאפיזיקה של אריסטו:
- תנועה: אולי המושג המרכזי ביותר במטאפיזיקה של אריסטו הוא השינוי, או התנועה. אריסטו דן בסוגים שונים של תנועה, אשר התנועה המקומית (תנועה ממקום למקום) היא רק אחת מהם. למעשה, עבור אריסטו, כל שינוי הוא תנועה, יציאה מן הכוח אל הפועל.
- כוח ופועל (ביוונית, אנרגיה ודינאמיס; בלטינית, פוטנציאלי ואקטואלי): כל תנועה היא למעשה מעבר ממצב למצב. אולם אין מדובר במעבר בין שני מצבים סתם. כך, למשל, תנועה איננה יכולה להיות מעבר מיובש לחמימות, אלא מקרירות לחמימות או מיובש ללחות. כלומר, התנועה חייבת להיות בין שני מצבים מנוגדים. כמו כן, לא כל דבר יכול לעבור כל תנועה: על התכונה שתבוא לידי ביטוי בעצם בסופה של התנועה, באופן אקטואלי, להיות קיימת בדבר באופן פוטנציאלי. כך, למשל, אפרוח אינו יכול להפוך להיות אדם, משום שאינו אדם בפוטנציה, אלא תרנגול.
- חומר וצורה: כל דבר ניתן לאנאליזה לשני מרכיבים אלו, אשר חיבורם יחד נותן לנו את הדבר עצמו. הצורה היא המאפיין הכללי של הדבר, המגדיר את מהותו, בעוד החומר הוא המאפיין הפרטי שלו, המבדיל אותו מדברים אחרים בחלל ובזמן. כמובן, שלא ניתן למצוא בטבע חומר ללא צורה, או צורה ללא חומר. כמו כן, מדובר במונחים יחסיים. כך, למשל, השולחן שעליו ניצב המחשב שלי עשוי מסה מסוימת של עץ, אשר לובשת צורת שולחן; על אותה מסת עץ מסוימת ניתן לומר שהיא מורכבת מיסודות מסוימים (נניח, פחמן וחמצן, או אוויר מים ועפר) הלובשים צורת עץ.
- תכליתיות: אב הטיפוס של התנועה האריסטוטלית היא פעולתו של אומן, המוציא מן הכוח אל הפועל תכלית הנמצאת ברוחו. תהליכי היציאה מן הכוח אל הפועל הם בעלי אופי תכליתי. קיומו של העץ הבוגר מסביר את התהליכים השונים והשלבים השונים שהעץ עובר במשך צמיחתו. שוב, מדובר באנאליזה יחסית, כך שייתכן ותכלית אחת תהא אמצעי בלבד בדרך להגשמת תכלית אחרת.
הסבר שלם, על פי המטאפיזיקה של אריסטו, יהיו מורכב מארבע יסודות, או סיבות:
- חומר - כך, למשל, הטריטוריה והעם הם חומר המדינה;
- צורה - החוקה היא צורת המדינה;
- סיבה פועלת - המחוקק, מייסד המדינה, הוא סיבתה הפועלת;
- סיבה תכליתית - אפשרות החיים הטובים היא תכליתה של המדינה, על פי אריסטו.
