המוזיאון היהודי (ברלין)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוזיאון היהודי של ברלין (בגרמנית: Jüdisches Museum Berlin) הוא מוזיאון המצוי במרכז ברלין המציג את ההיסטוריה של יהודי ברלין מאז ראשית ההתיישבות היהודית בעיר ועד ימינו.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
המוזיאון היהודי בברלין נוסד בשנת 1933. בעת היווסדו פעל המוזיאון מרחוב אוריאנבורגר (Oranienburger Straße). בשנת 1938 הורה השלטון הנאצי על סגירת המוזיאון כחלק מחוקי נירנברג.
בשנת 1971 הוצע לראשונה להקים מחדש את המוזיאון, ובשנת 1975 הוקם "האיגוד להקמת המוזיאון היהודי". המוזיאון עצמו נפתח בשנת 1978 כחלק מאגפי מוזיאון בורלין. בשנת 1999 הפך המוזיאון למוסד עצמאי, ועבר למבנה שתוכנן על ידי דניאל ליבסקינד במרכז ברלין. המוזיאון נפתח רשמית במעונו החדש בשנת 2001.
מנהל המוזיאון הוא פרופסור מייקל בלומנתל - שכיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית בתקופת כהונתו של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר.
[עריכה] תיאור המבנה
מבנה המוזיאון תוכנן על ידי ליבסקינד בגישת הדה-קונסטרוקטיביזם, זרם אדריכלי בו ליבסקינד הוא אחד הבולטים ביותר. המבנה עצמו תוכנן מבלי להתחשב בתצוגות האמורות להיות מוצגות בו, אלא כמוצג בפני עצמו שמטרתו לסמל את ההיסטוריה והתרבות של יהדות גרמניה. מבנה המוזיאון עצמו הוא יצירת אמנות פיסולית שניתן בה דגש על הסמליות יותר מאשר על הפונקציונליות.
צורת המבנה כצורת זיגזג או ברק. המבנה מצופה אבץ וחלונות המבנה מפוזרים בקירות המבנה בצורה רנדומלית. מבנה המוזיאון ומיקום חלונותיו נוצרו על ידי ליבסנקינד בכך שלקח את מפת העיר ברלין וקישר עליה בקווים את האתרים היהודיים בעלי החשיבות בעיר, וכן בתים של יהודים שגורשו מהעיר למחנות ההשמדה בתקופת השואה. הצורה האקראית שנוצרה היוותה את הבסיס לתכנון המבנה ומיקום חלונותיו.
למבנה המוזיאון אין יציאה לרחוב. הכניסה למוזיאון היא דרך מעבר תת-קרקעי מהמבנה הסמוך (המהווה חלק מהמוזיאון הגרמני להיסטוריה). מעבר תת-קרקעי זה מסמל את הקשר הבלתי מנותק בין ההיסטוריה של גרמניה לבין ההיסטוריה של היהדות - קשר שלדברי המתכננים נותר בלתי מנותק גם שהיה סמוי מן העין. המעבר התת-קרקעי מוביל לשלושה מסדרונות (הנקראים "שלושה צירים"). אין מסלול עיקרי לעבור במוזיאון, דבר שנעשה במכוון במטרה להביא לרגשות של בלבול וטעיה בקרב המבקרים במוזיאון.
- ציר המוות ומגדל השואה- ציר זה מוביל למגדל השואה - מגדל בטון שאין בו מוצגים. לאור קירות ציר זה מוצגים חפצים שהיו שייכים למשפחות יהודיות שנספו בשואה. לצד כל חפץ מסופר על המשפחה וכיצד החפץ הגיע למוזיאון. במגדל עצמו אין תאורה למעט מחרך אחד הפתוח לרחוב. דרך חרך זה שומעים את קולות הרחוב. המגדל עצמו בלתי ממוזג ועל כן המבנה חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף בהתאם לטמפרטורת הסביבה. מגדל זה משמש מחד מקום לזיכרון ומחשבה ומאידך מהווה מעין סמל למחבואים בהם נאלצו היהודים להסתתר בתקופת השואה.
- ציר הגלות וגן הגלות- מסדרון זה מוביל לגן בו 49 עמודי בטון מוטים. גן זה מזכיר את האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בצורתו, אולם בראש 49 העמודים גדלה צימחיה המצלה על הגן (48 עמודים כנגד שנת 1948 בה נוסדה מדינת ישראל, ועמוד אחד נוסף המסמל את העיר ברלין). ציר זה מסמל את בריחת יהודי גרמניה מגרמניה בשל עליית המפלגה הנאצית לשלטון.
- ציר ההמשכיות - הוא מסדרון החוצה את שני הצירים האחרים - על מנת לסמל את המשכיות קיומה של יהדות גרמניה על אף עזיבת גרמניה והשואה. בקצה ציר זה גרם מדרגות דרכו נכנסים לבניין המוזיאון ובו מוצגת תערוכה המציגה את ההיסטוריה של יהודי גרמניה. גרם המדרגות ממשיך עד לגג המבנה כדי לסמל את הקטיעה בהיסטוריה של יהדות גרמניה.
- במבנה המוזיאון יש חללים הנקראים "חללי זיכרון" - חללים אלה בין אולמות התצוגה נועדו להצביע על החלל שנוצר בהיסטוריה של יהדות גרמניה בשל השואה. באחד החללים מוצגת יצירתו של הפסל הישראלי מנשה קדישמן: "שלכת", הכוללת כ-10,000 "פרצופים זועקים" עשויים ברזל. יצירה זו נועדה להשמיע קולות חריקה צורמים כאשר הקהל הולך עליה אך הזעזוע המחריד שהוא גורם דווקא מרתיע מלדרוך על לוחות הברזל.
- במסגרת כוונת מעצבי המוזיאון ומתכנניו להדגים באמצעות המבנה את החללים והחוסרים שנוצרו בתרבות היהודית בגרמניה, חלק מהתצוגות במוזיאון הן "תצוגת חסרות" - מוצגים שחורים בהם המוצג עצמו מוסתר על ידי ארון תצוגה אטום, ובהיעדר כיתוב מה נמצא בארון התצוגה האטום המבקרים לובשים אוזניות ושומעים בשידור רדיו איזה מוצג היו רואים אלמלא אירעה השואה (כך למשל "מוצגים" בתיבות תצוגה אלה ספרים שנשרפו על ידי הנאצים או מוצגים שהושמדו על ידם).
[עריכה] תמונות
 גן הגלות - מזכיר את אנדרטת השואה בברלין, למעט הצמחיה שצומחת ממנו. |
 אנדרטת השואה לשם השוואה. |
 גן הגלות - מבט מלעמלה |
 מגדל השואה - מבטח מבחוץ. מגדל הבטון מנותק ממבנה המוזיאון העשוי אבץ אולם עומד בצמוד אליו, ומקושר אליו מתחת לקרקע. |
 מגדל השואה - מבט מבפנים |
 צירי המוזיאון - נועדו לעורר בקרב המבקר אי נוחות והרגשה של טעיה |
 חלונות המוזיאון - מבט מבחוץ |
 חלונות המוזיאון - מבט מבפנים |
 אחד מהחללים שבמוזיאון - נועדו לסמל מחד את החללים שנוצרו בתרבות הגרמנית בשל השואה, ומאידך את החללים שנוצרו בתרבות היהודית בגרמניה בעטייה. בתחתית ניתן לראות את הפסל "שלכת". |
 הפסל "שלכת" |
 מדרגות ציר ההמשכיות של המוזיאון - מובילות לעבר תיקרת המבנה על מנת לסמל את הקטיעה בתרבות יהודי גרמניה |
 "מוצג חסר" המסמל את ההרס שנגרם לתרבות היהודית בגרמניה |
 כלים חלביים מהמאה ה-19. ממוצגי המוזיאון |
 כלים בשריים מהמאה ה-18 וראשית המאה ה-20, ממוצגי המוזיאון |
 משקפיו של משה מנדלסון. ממוצגי המוזיאון |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המוזיאון היהודי בברלין |
