הלכת הגולגולת הדקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החוק הישראלי מעניק פיצויים לניזוק רק בשל הנזק הצפוי ממהלכם הרגיל של הדברים, ושנבע כתוצאה ישירה מעוולת המזיק. אולם, במקרה והנזק נגרם או הוחמר כתוצאה מגורמים בלתי צפויים מראש, האם עדיין ישא המזיק באחראיות?
הלכת "הגולגולת הדקה", שמקורה ב"Eggshell Skull Rule" בדין האנגלי, מהווה חריג לדרישת צפיותו של היקף הנזק; ההלכה מכירה באחריות המזיק לנזקים בלתי צפויים שמקורם בחולשותיו המקדמיות והבלתי צפויות של הניזוק. ההלכה מורה כי לא תתקבל טענת המזיק שלא חזה מראש את נזקי הניזוק, אשר באו לו כתוצאה מחולשה מיוחדת, עליה לא יכול היה לדעת, שכן על המזיק לקבל את הניזוק –כמות שהוא. הלכת הגולגולת הדקה חלה על שני מרכיביו של היקף הנזק – חומרה בלתי צפויה של הנזק הראשוני, וכן על נזקים בלתי צפויים המתפתחים מהנזק הראשוני, המכונים נזקים שניוניים, למשל- התפתחות דלקת חמורה שנגרמה עקב פגיעה קלה בתאונת דרכים (כאשר הדלקת היא הנזק השניוני). יש להדגיש כי ההלכה חלה על היקף הנזק, ואינה חלה על תהליך גרימתו של נזק ראשוני, ולא על סוגו של הנזק הראשוני. למשל- אדם ששם קץ לחייו עקב רגישות נפשית מיוחדת ובלתי צפויה, בתגובה לפיטורין ממקום עבודתו, נזק ההתאבדות הנו נזק ראשוני אשר סוגו והליך גרימתו אינם צפויים ועל כן אין מחילים עליו את הלכת הגולגולת הדקה. מרכיב דומיננטי בהלכת הגולגולת הדקה נוגע למדיניות משפטית, במיוחד כאשר מדובר בנזקים גופניים.
 |
Human bodies are too fragile and life too precarious to permit a defendant nicely to calculate how much injury he might inflict |
 |
| -- פרופ' FLEMING בספרו The Law of Torts | ||
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
הלכת הגולגולת הדקה נשתרשה בפסיקה ובספרות המשפטית, לא במעט בשל שמה הציורי המוצלח. היא הובעה לראשונה בתחילת המאה ה-20 על ידי השופט Kennedy בפרשת Dulieu, אשר פסק כי לא תעמוד למזיק טענת הגנה כי הניזוק היה סובל פחות נזק או לא היה סובל כלל "if he had not had an unusually thin skull or an unusually weak heart...". ארבעים שנה לאחר מכן, ההלכה נוסחה בפסיקה האנגלית בקביעת ביהמ"ש כי "אם אך הוכח מעשה העוול, חייב עושה המעשה לקחת את קורבנו כפי שהוא מוצא אותו".
ההלכה יושמה לראשונה בפסיקה הישראלית על ידי השופט אגרנט, בפרשת לוי (ע"א 22/49). במהלך שנות ה-50, נדונה ההלכה ושאלת יחסה למבחן הצפיות- הוא המבחן הקובע לגבי חובת הזהירות בדיני רשלנות במספר פסקי דין, במקביל לשינויים אשר התרחשו בפסיקה האנגלית. בשנת 1961, נדונה באנגליה פרשת Wagon Mound, אשר עוררה את הספק בדבר תקפה של הלכת הגולגולת הדקה נוכח הכרזת השופטים כי המבחן הבלעדי להטלת אחריות הנו מבחן הצפיות. ההשקפות השונות בדבר משמעות הלכת הגולגולת הדקה באו לידי התנגשות ממשית והכרעה בפרשת רינגר (ע"א 390/62). רוב המקרים בהם בתי המשפט בישראל נקראו להשיב לבעיית ריחוק הנזק, העוסקת בתיחום מידת האחריות של המזיק על הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו, נסבו בעניין נזקי גוף שנגרמו או הוחמרו כתוצאה מגורמים בלתי צפויים מראש. את הפתרון מצא ביהמ"ש בפקודת הנזיקים האזרחיים, בסעיף 60(א), אשר הוחלף בסעיף 76(1) בפקודה החדשה. הסעיף מסווג תחת הנושא -"פיצויים", למרות שמבחינה עניינית סוגיית ריחוק הנזק קרובה למסכת ה "סיבתיות" המוסדרת בסעיף 55 (ב) (לפקודה הישנה) . סעיף 76(1) לא מטיל אחריות במקום שאינה קיימת ואינו מוסיף התנהגויות אסורות, כי אם קובע את היקף האחריות- לאחר שזו נקבעה עקרונית לפי היסודות הדרושים בכל עוולה ועוולה. בעקבות פרשת מלכה (ע"פ 47/56), נראה כי המחוקק אימץ את מבחן הצפיות בסוגיה, אולם בצד המבחן נתגבשה הלכת "הגולגולת הדקה" המתייחסת לאותם מקרים בהם נגרמו נזקי גוף בלתי צפויים בגלל מצבו המיוחד של הקרבן. מקרה טיפוסי שבו מיישם המשפט את הלכת הגולגולת הדקה, אשר ממנו אנו למדים על מקור שמה של ההלכה, נוגע למצב דברים בו אדם מקבל מכה בראשו אשר גורמת לשבירת גולגולתו. חרף העובדה שמכה מעין זו הייתה גורמת לנזק קל בלבד לאדם "רגיל", ישא המזיק באחריות לנזק אשר נגרם בפועל, שכן עליו לקחת את הניזוק כמות שהוא- על רגישויותיו המיוחדות.
המשפט האנגלי מחיל את הלכת הגולגולת הדקה לא רק על נזקים פיזיים, כי אם גם על נזקים נפשיים העלולים להיגרם כתוצאה מהתנהגות המעוול. בהתאם לרציונאל העומד מאחורי ההלכה, אם ניתן היה לצפות גרימת נזק גופני לניזוק, אזי אין כל חשיבות שהנזק הנפשי היה בלתי צפוי אף במקרה בו הנזק הגופני לא התממש. הו אז, יהא זכאי הניזוק לפיצויים בגין הנזק הנפשי שספג, ללא תלות בהיקף הנזק או בכך שמקורו של הנזק הנפשי הוא בנטייה מקדמית שהייתה קיימת בו לפני שהתפתח המצב הנפשי המדובר. חריג להחלת הלכת הגולגולת הדקה במקרים של נזק נפשי, הנו במקרה בו הניזוק פיתח נזק נפשי כיוון שהיה עד למעשה העוולה, היינו כאשר הנו ניזוק מדרגה שנייה; במקרה זה יהא עליו להוכיח כי קיימת צפיות סבירה להתפתחות הנזק הנפשי בקרב אדם סביר, ולא בקרב הניזוק "המיוחד". אפשרות נוספת ליישום הלכת הגולגולת הדקה עולה כאשר היקפו הבלתי צפוי של נזק נגרם כתוצאה מרגישות מיוחדת ובלתי צפויה של רכוש שניזוק. גם כאן אפשר שהמזיק ישא באחריות לנזק. ההבחנה בין נזקי גוף ורכוש עשויה להביא למצב אבסורדי- למשל, מקרה בו המזיק מצליף בסוסו של הניזוק, אולם כיוון שסוס זה לוקה בהמופיליה הוא מדמם למוות. אין כל צידוק עקרוני בקביעה כי המזיק היה נושא באחריות עקב מותו של אדם באותן נסיבות אולם לא במקרה שמדובר בבעל חיים. כאשר אנו מטילים אחריות על המזיק בגין אותם נזקים צפויים לרכוש, עולה השאלה כיצד נעריך את מידת הנזק הצפוי כאשר זה נבלע בתוך נזק גדול יותר- בלתי צפוי. נניח כי המזיק הפיל סיגריה על שטיח ושהנזק הצפוי כתוצאה משריפת השטיח אינו עולה על חור קטן. אולם בפועל, כתוצאה מהשתלשלות אירועים בלתי צפויה, השריפה כילתה את השטיח כולו. בניסיון לאמוד את מידת הנזק הצפוי, תוך יישום הלכת הגולגולת הדקה על נזקי רכוש, ייתכן ונאיין את ההבחנה בין סוג הנזק ובין היקף הנזק.
[עריכה] סקירת הדין- הצגת התשתית הנורמטיבית
[עריכה] הוראות החוק הרלוונטיות
הבסיס הסטטוטורי להתפתחות הלכת הגולגולת הדקה בדין הישראלי, מצוי בסעיף 60(א) לפקודת הנזיקים האזרחיים אשר עניינו "פיצויים". כיום- פקודת הנזיקין (נוסח חדש) מסדירה את עניין הפיצויים תחת הוראת סעיף 76:
"1) פיצויים אפשר שיינתנו הם בלבד או בנוסף על ציווי או במקומו אלא שאם: סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע;"
בסעיף 60(א) הגדיר המחוקק הישראלי, את היקף האחריות באמצעות נוסחה אשר אינה מגלה בצורה חד משמעית את המבחן הקובע ואומנם, לדידו של פרופ' אנגלרד, המתייחס לפסיקת ביהמ"ש העליון, מצטיירות גישות שונות לגבי פירוש הסעיף שכן, מלשונו עולים בד בבד שני מבחנים סותרים לכאורה: מן הרישא- "..שעלול לבוא באורח טבעי.." קרי- מבחן הצפיות, ומן הסיפא: "..שבא במישרין מעוולת הנתבע..." קרי- מבחן הנזק הישיר. שאלת פירוש הסעיף, נדונה לראשונה בהרחבה על ידי השופט אגרנט בפרשת לוי. לדידו, אין להעניק למונחים המופיעים בסעיף משמעות עצמאית שכן, הם באים לשם קביעת הכלל שיש לפצות אדם, עקב עבירה אזרחית כלפיו, רק אם נגרם לו נזק הנובע במישרין כתוצאה מהעוולה הנידונה- ושאינו נחשב בעיני החוק, "רחוק" מדי, ובלשונו- "אין לפרש את המונחים האמורים במובנם הפשוט והרגיל דווקא, אלא יש להניח, כפי שנקבע מפורשות בסעיף 2 לפקודה, כי הביטויים האלה משמשים בה במובן הניתן להם בחוק האנגלי ומן הדין לבארם בהתאם לזאת". הכוונה לכך שהסעיף, אשר נוסחו מתבסס על הנוסח האנגלי ואשר שאוב ממנו, צריך להתפרש בהתאם לשיטה האנגלית שהנה גישה מעשית, המתחשבת לעתים בעובדות המיוחדות העומדות לדיון. לפי גישה זו- אין לראות בסעיף כמציע נוסחה חד משמעית. ההשקפה השלטת כיום בדין הישראלי בעקבות פרשת מלכה, גורסת כי המחוקק אימץ בסעיף את "מבחן הצפיות" בהקשר של ריחוק הנזק. בצד מבחן זה- נתגבשה הלכה עצמאית הנוגעת לאותם מקרים בהם נגרמו נזקי גוף בלתי צפויים עקב מצבו הגופני המיוחד של הקורבן- היא הלכת "הגולגולת הדקה" אשר מקורה גם הוא במשפט האנגלי.
[עריכה] פיתוחים פסיקתיים בבית המשפט העליון
לסוגיות הפרשניות אשר התעוררו סביב שאלת ניתוח סעיף 60(א) לפקודה, קשר הדוק עם שאלות פרשניות אשר התעוררו בפסיקה סביב הלכת הגולגולת הדקה ויחסה למבחן הצפיות. הלכת הגולגולת הדקה, יושמה לראשונה כאמור, בפסיקה הישראלית בפרשת לוי; הנתבע תקף את התובע בתפסו בצווארו. התובע חש ברע במשך יומייים וביום השלישי לקה בשטף דם ששיתק חלק מגופו. ביהמ"ש מצא כי השיתוק נגרם כתוצאה מתקיפת הנתבע, על אף שהתובע סבל מהסתיידות כלי הדם. מצב גופני מיוחד זה של הקרבן, לא היה ידוע למזיק, ומשום כך לא יכול היה לחזות מראש שהנתקף ילקה בשיתוק כתוצאה ממעשיו. למרות שביהמ"ש נמנע מלהכריע בשאלת היחס בין מבחן הצפיות לבין הלכת הגולגולת הדקה, קובע השופט אגרנט, כי התאמת הגישה המעשית בדין האנגלי, לנסיבות המקרה העולה מפסק הדין, מובילה למסקנה כי תכונותיו המיוחדות של הנפגע אינן "מרחיקות" את הנזק מן המעוול בעיני החוק, ולכן עליו לשאת בתוצאות הנזק אשר נגרם, לאור העובדה כי היה כרוך במצבו הפיסי המיוחד של הניזוק. בפרשת סטוצ'ינר (ע"א 237/55), דובר במקרה בו בעקבות תקלה טכנית פתאומית ובלתי צפויה במערכת הבלמים של אוטובוס, נבלם האוטובוס, לאחר מאמצים מרובים של הנהג- הנתבע, בקיר הקיוסק של התובע. כתוצאה מן הפגיעה, נפל על חזהו של התובע בלון גז, ומאז החל לסבול מהתקפות אסטמה קשות. בא כוחו של הנתבע העלה את הטענה כי התפתחות אסטמה מחבלה היא מקרה כל כך נדיר- עד שאדם סביר, לא יכול היה לצפותו מראש, וכי תוצאה זו נגרמה עקב בריאותו הלקויה ומנטייתו לאסטמה של התובע, על כן אין להטיל על הנתבע את האחריות לתוצאה זו. השופט ברנזון פוסק כי למרות שנדיר שאדם ילקה באסטמה כתוצאה ממכה בחזה, אם מבחינה רפואית תוצאה כזו הנה אפשרית, אין זה חשוב כלל שאדם סביר לא יכול היה לצפות לתוצאה זו. לאחר שהוכח מעשה העוול של המזיק, עליו לקבל את הקרבן כמות שהוא. השופט מציין מפורשות כי הלכת הגולגולת הדקה, מהווה חריג למבחן הצפיות. בפרשת מלכה, דובר במקרה בו נפטר ילד בעקבות חדירה בלתי צפויה של חיידקי טטנוס לתוך שבר סגור. השופט משה זילברג מקבל ומיישם את הלכת הגולגולת הדקה, אך מזכה את הנתבע לאור עובדת אי צפיותו של סוג הנזק. בפרשת דויטש (ע"א 60/57), כתוצאה מחבטה שחבט הנתבע בתובע, התפתח תהליך של התנוונות דלקתית בפרק הירך. השופט ש' חשין מחיל את הלכת הגולגולת הדקה, אך מבחין את המקרה ממקרה מלכה, על יסוד ההבחנה כי כאן לא נוסף גורם חיצוני לאחר קרות התאונה. יש לציין כי פירוש זה של הלכת מלכה אינו הולם את כוונת השופט זילברג שכן כאמור, לא זיכה את הנתבע לאור התערבות הגורם הזר. בפרשת רינגר, דובר במקרה בו כתוצאה מחבלה שנחבל התובע בתאונת דרכים, התפתח אצלו סרטן מסוג נדיר (כורדומה). לדידם של שופטי הרוב-ברנזון וויתקון, הלכת הגולגולת הדקה מושתתת על ההבחנה בין סוג הנזק לבין היקפו ועל כן מבחן הצפיות אינו חל על נזקים שנגרמו כתוצאה ממצב גופני מיוחד:
|
|
... במה שנוגע למצבו הפיסי של הניזוק, אין מייחסים למזיק ידיעה, או אפשרות סבירה של ידיעה, על מצב זה במדויק. מייחסים לו ידיעה כללית הרבה יותר, ידיעה שכל אדם עלול להיות נגוע במום, מחלה, חולשה או אי-נורמאליות אנושית אחרת. לכן כשהוא פוגע ומחבל בגופו של אדם כל-שהוא, חזקה עליו שהוא יודע מה עם הנפגע ועליו לשאת בתוצאות מעשהו הנובעות באופן טבעי ובמהלך הרגיל של העניינים ממצבו המיוחד |
|
| -- השופט ברנזון מתוך פסק הדין | ||
לעומתם- בדעת מיעוט, סבור השופט זילברג כי הלכת הגולגולת הדקה אינה מהווה סטייה ממבחן הצפיות. הוא מיישב אותם יחד בטענה כי על המזיק לדעת בכח ובפועל כי מצויים בעולם אנשים רבים הסובלים מחולשות מיוחדות אשר יש לקחתן בחשבון. עם זאת, סבור השופט זילברג, כי במקרים נדירים במיוחד, אשר סוטים באופן חריג מן הנורמה, ואשר לא נכנסים בגדר מבחן הצפיות, לא חלה הלכת הגולגולת הדקה. ההלכה שנפסקה בפרשת רינגר, קבעה כי על שומת הנזק תוחל הלכת הגולגולת הדקה, דהיינו שעל המזיק לפצות את הניזוק כמות שהוא- על חולשותיו ורגישויותיו המיוחדות.
בפרשת עלי טבק (ע"א 630/68), הניזוק עבד בבית-חרושת לטבק, עד שנאלץ לעזוב בעקבות אסטמה ברונכיאלית אשר נגרמה לטענתו -בעקבות כמויות גדולות של אבק הטבק שנשם במהלך עבודתו. בית המשפט המחוזי דחה את טענת התובע שהמחלה נגרמה עקב העבודה, אולם מצא כי אבק הטבק החיש את התפתחות המחלה וגרם לריבוי התקפי- האסטמה. עם זאת, נפסק כי חברת "עלי טבק" לא התרשלה בסדרי העבודה שהנהיגה, מאחר ובכמות כזו של אבק לא הייתה סכנה לבריאותו של אדם שאיננו רגיש במיוחד לאבק טבק כמו הניזוק הספציפי; ביהמ"ש קבע, לפי מבחן הציפיות, כי החברה לא הייתה חייבת לחזות מראש שמחלת הניזוק תוחש בגלל ההצטברות של אבק הטבק במקום העבודה. בערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, מתייחס השופט לנדוי להלכה שנפסקה מספר שנים קודם לכן בפרשת רינגר; לעניין החלת הלכת הגולגולת הדקה, עורך השופט לנדוי הבחנה בין שומת הנזק לבין מידת אחריותו של הנתבע לעצם הפגיעה מקום בו הנתבע נהג באופן רשלני הנמדד לפי מבחן הצפיות. הרציונאל העומד מאחורי הבחנה זו נעוץ בעובדה כי בקביעת אחריותו של הנתבע אנו דנים בשאלת אשמתו, בעוד שבשומת הנזק אנו דנים בהערכת הגורמים החברתיים ובדרישות הצדק, ועל-כן שוני המטרה שלשמה משמש המבחן יכול שיחייב שוני בשימוש בו, לקביעת הרשלנות או לשומת הנזק. בנוסף, טוען השופט לנדוי, כי הערכת הגורמים החברתיים ודרישות הצדק, משפיעה את השפעתה גם על קביעת קנה-המידה של ההתנהגות הרשלנית, משום שגם לעניין הרשלנות אנו בודקים לא מה שאדם סביר היה צופה מראש, אלא מה שצריך היה לצפות מראש. אבל משנמצא הנתבע אשם בהתנהגות רשלנית, נמדדת חובת הפיצוי בדרך כלל בקנה-מידה מחמיר יותר. על סמך נימוקים אלה, קיבל השופט לנדוי את הערעור בקובעו כי על חברת עלי טבק לפצות את הניזוק בגין החשת מחלתו.
לסיכום, השקפת הרוב בפסיקה הישראלית גורסת, כי הלכת הגולגולת הדקה מהווה סטייה ממבחן הצפיות אך לגבי משמעות סטייה זו ישנן חילוקי דעות- יש הסוברים כי ההלכה מושתתת על ההבחנה בין סוג הנזק לבין היקפו, יש הסוברים כי יסוד הסטייה בכך שמבחן הצפיות חל רק כאשר התערבו גורמים חדשים אך לא כאשר הנזק הנו תוצאה ישירה ממצב קיים, ויש הסוברים כי ההלכה מהווה חריג פשוטו כמשמעו- מבלי שתהיה קשורה בהלכת רחב יותר. השקפת המיעוט גורסת כי ההלכה אינה מהווה סטייה ממבחן הצפיות.
[עריכה] מבט ביקורתי
החלת הלכת הגולגולת הדקה בתביעות נזיקיות, היינו הטלת אחריות על נזקים שאינם צפויים, מתיישבת עם מגמת התרחבות האחריות בנזיקין, המשקפות מודעות חברתית הולכת וגדלה לצורך להטיל אחריות על התנהגויות שאינן רצויות, ולצורך להעניק פיצוי הולם לנפגעים מהתנהגויות אלה, שכן ההגינות מחייבת כי ההשלכות הנובעות מהיקף הנזק ינשאו על ידי המזיק ולא על ידי הניזוק.
בהסתכלות בפריזמה כלכלית-חברתית על דיני הנזיקין, מוצא פרופ' ר. פוזנר (Economic Analysis of Law) כי מקור הצידוק להחלת הלכת הגולגולת הדקה, נעוץ בתפיסה של חלוקת פיצויים יעילה בחברה שבה, לצד מקרים של "גולגולות דקה" ייתכנו גם מקרים של "גולגולת קשה" דהיינו- כאשר הניזוק מתאפיין בחסינות גבוהה מהממוצע- מפני הנזק.
מנגד- ניתן לטעון כי הטלת אחריות בשל נזקים שהיקפם בלתי צפוי, פוגעת בעקרון היסוד של עוולת הרשלנות המבוססת על צפיות הנזק, ואשר עלולה לצור פערים בלתי הוגנים בין מידת אשמתו של הנתבע לבין מידת האחריות המוטלת עליו. בנוסף, שימת דגש על נזקים בלתי צפויים, על חשבון תועלות בלתי צפויות הצומחות לתובע , מביאה אף היא לתוצאה בלתי הוגנת. בעיית חוסר ההגינות גוברת כאשר המדובר הוא בנזקים שניוניים – ממספר היבטים: בהיבט הסיבתי- מידת "התרומה הסיבתית" של התרשלות הנתבע, הולכת ופוחתת ככל שמתארכת "שרשרת הנזקים". בהיבט ההרתעתי- החשש מפני הטלת אחריות בלתי מוגבלת, עלול להביא לזהירות יתר ולהימנעות מעיסוק בפעילויות רצויות מבחינה חברתית. בהיבט הפרגמטי- אחריות בלתי מוגבלת לכל שרשרת הנזקים, משיתה נטל כבד על מערכת המשפט (הן מבחינת זמן והן מבחינת עלויות) וכן כרוכה בקשיים עובדתיים וראייתייים רבים. טיעונים אלה מובילים למסקנה כי נדרש איזון עדין בין השיקולים התומכים, בהרחבת האחריות החריגה להיקף הנזק הבלתי צפוי- מכח הלכת הגולגולת הדקה, לבין השיקולים השוללים אותה.
במשפט הפלילי, יישום הלכת הגולגולת הדקה מעלה מתח דומה ואף חמור יותר מזה הקיים בדין האזרחי, לאור העקרון כי יש לנקוט משנה זהירות בהטלת האחריות הפלילית. מגמה של הרחבת האחריות בדיני נזיקין, אשר עשויה לעתים לבוא על חשבון שיקולי הגינות, סיבתיות, הרתעה ושיקולים פרגמטיים, עלולה לגבות מחיר כבד הרבה יותר- הן מבחינה אישית- מן הנאשם הספציפי, והן מבחינה חברתית, כאשר אנו מסיטים את הדיון מן הדין האזרחי אשר נסוב בעיקרו סביב שאלת הפיצוי הכספי, ועוברים לעסוק בדיני נפשות.
סוגיה אשר נדונה לאחרונה במאמרם של פרופ' ישראל גלעד וד"ר אהוד גוטל (משפטים לד'), הממחיש את הבעייתיות שבהרחבת הלכת הגולגולת הדקה באה לידי ביטוי בפרשת קליפורד (דנ"א 7794/98); זריקת אלחוש שהזריק רופא למטופלת במהלך טיפול שיניים שגרתי, גרמה לה לנזק מוחי קשה. הזריקה החדירה חומר הרדמה לעורק, אשר הגיע לאזור המוח, וגרם להצרת כלי הדם. כתוצאה מכך נוצר קריש דם שמנע זרימת דם למוח. הנזק המוחי הקשה היה בלתי-צפוי שכן הווה תקדים רפואי. תופעות הלוואי הצפויות של השימוש בזריקה כללו נמנום קל וסחרחורת, ועל פי מאמר, שפורסם כשנה לאחר המקרה, גם הפרעות ראייה חולפות. לגישתו של השופט אור, בפסק הדין, גם אם חומרתו של סוג הנזק הראשוני או התפתחותם של נזקים שניוניים אינם צפויים, משום קיום תכונות בלתי-צפויות של הנפגע הקיימות בעת הפגיעה, יחוב הנתבע מכוח הלכת הגולגולת הדקה למלוא היקף הנזק. הנמקה זו מעלה קשיים: התובעת לא הציגה שום ראייה בדבר רגישות פיזיולוגית מיוחדת המסבירה את הנזק החמור שנגרם לה. כמו כן הספרות הרפואית אינה מעידה כלל על כך שחולים מסוימים עלולים לסבול מנזק עצבי חמור במקרים מעין אלה, כתוצאה מרגישות מיוחדת. השופט אור הניח, שעצם התרחשותו של הנזק הבלתי-צפוי מעידה על רגישות מיוחדת בה לוקה הנתבעת. אולם, לא ניתן להתייחס באופן זהה, לאפשרות התממשות הסיכוי הנמוך לנזק, ולעובדה כי מדובר במקרה הנובע מרגישות פיזית ייחודית של הניזוק. לפי האפשרות האלטרנטיבית, הנזק שנגרם לתובעת בפרשת קילפורד, יכול היה להיגרם לכל אדם, אלא שבגלל ההסתברות המזערית להתממשותו, היה זה המקרה הראשון שבו אכן התרחש. השופט אנגלרד בניגוד לשופט אור, טען כי "המדובר אינו במצב גופני הקיים אצל הקורבן ואשר חושף אותו לפגיעה נדירה, אלא בהליך פיזיולוגי חריג שלא היה ידוע" ועל כן אין המדובר בגולגולת דקה. פרשה זו ממחישה את חשיבות חידוד ההבחנה בין מקרים בהם הרציונאל העומד מאחורי ההלכה, מצדיק את החלתה, לבין מקרים בהם על אף המגמה החיובית להרחבת האחריות בנזיקין, יישום שגוי של ההלכה עלול להוביל לתוצאות משפטיות המותירות תחושת אי נוחות נוכח חוסר ההגינות שיצרו.
[עריכה] היבטים רלוונטיים בהצעת הקודיפיקציה ומבט פני עתיד
במשפט הישראלי שלאחר פרשת רינגר, הלכת הגולגולת הדקה אינה שנויה עוד במחלוקת, לפחות בתחום נזקי הגוף. כיוון שסוג הנזק צפוי, אין צורך בצפיות של היקפו, כדי להטיל אחריות על הנתבע ולחייבו לפצות את התובע על כלל היקף הנזק. בתזכיר הקודקס האזרחי, הוחלף סעיף 76(1) בסעיף 458, אשר נכלל בפרק רביעי: פיצויים תחת סימן א': מטרת הפיצויים ומבחן ריחוק הנזק. נראה כי וועדת הקודיפיקציה לא ראתה צורך לשנות את נוסח הסעיף ומכאן אפשר להסיק כי הלכת רינגר אכן השתרשה במשפט הישראלי. עם זאת, ניתן להצביע על שני כיווני שינוי ופיתוח עתידי המסתמנים באופק, המבטאים מגמה של ריכוך ההלכה מחד, לעומת הרחבתה מאידך. ראשית, נראה כי על אף עיגון ההלכה בנוסח פרשת רינגר, פרשת קליפורד פתחה פתח לדיון מחודש בסוגיית אופן יישום הלכת הגולגולת הדקה, ויצרה חוסר וודאות מסוים בנוגע לאיזון הראוי בין הטלת האחריות הנזיקית לבין שיקולי ההגינות, הסיבתיות וההרתעה שהוזכרו לעיל. שנית, לאור מגמת ההתפתחות של הלכת הגולגולת הדקה בשיטות משפט ברחבי עולם המשפט המקובל, כגון החלתה במקרים של נזקים נפשיים, כדוגמת מקרה Page v. Smith בו התפתחה אצל הניזוק, מחלת נפש שנגרמה לו בעקבות לחץ בתנאי העבודה. וכן במקרים של נזקים ממוניים, כדוגמת מקרה Mattocks v. Mann בו נגרם למכונית התובע נזק רב בעקבות רשלנותו של הנתבע. הרכב נזקק לטיפול רציני וממושך אשר במהלכו, השתמש התובע ברכב שכור או לחילופין בתחבורה ציבורית. ביהמ"ש אשר דן בפרשה, קבע שכיוון שפעל התובע באופן סביר מבחינה כלכלית, יש לפצות אותו גם על היקף הנזק הממוני ששכירת הרכב והשימוש בתחבורה ציבורית הסבה לו. מקרה זה, כמו גם מקרים דומים אחרים שהוזכרו לעיל, הינם, לדעתנו, אפיקי הרחבה ראויים ליישום הלכת הגולגולת הדקה, שכן מתייחסים למכלול הווייתו של האדם, דהיינו לא רק לגופו אלא גם לנפשו ולרכושו, כתחומים הראויים להגנה תוך הכללתם תחת אחריות המזיק.
[עריכה] ראו גם
- Eggshell Skull
[עריכה] לקריאה נוספת
[עריכה] רשימת מקורות ישראלים
חקיקה
- פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968, סעיף 76(1).
- פקודת הנזיקים האזרחיים 1944, סעיף 60(א).
- תזכיר הקודקס האזרחי פרק רביעי: פיצויים , סימן א' סעיף 458.
פסיקה
- ע"א 22/49 לוי נגד מוסף פד"י ד' 558.
- ע"א 237/55 סטוצ'ינר נגד פומרנצ'יק פד"י י' 1050.
- ע"פ 47/56 מלכה נגד היוהמ"ש פד"י י' 1543.
- ע"א 60/57 דויטש נגד פרנקו פד"י י"א 1529.
- ע"א 390/62 משולם רינגר נגד מואיס ליאון ואח פד"י י"ז 1662.
- דנ"א 7794/98 רביד משה נ' דניס קליפורד פד"י נ"ז (4) 721.
מאמרים
- י' אנגלרד, בעיית ריחוק הנזק בפסיקה הישראלית, מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל, עמ' 84, 1964 (תשכ"ד).
- י' גלעד וא' גוטל "על הרחבת האחריות בנזיקין בהיבט הסיבתי- מבט ביקורתי" משפטים לד', 385.
- ר' פרי, "הכל צפוי והרשלנות נתונה" משפטים לה (תשס"ה) 359.
[עריכה] רשימת מקורות מהמשפט המקובל
פסיקה אנגלית
- Dulieu v. White & Sons [1901], 2 K.B. 669.
- Per Lord Wright in Bourhill v. Young [1943], A.C. 92.
- Overseas Tankship (UK) Ltd. v Morts Docks Engineering Co Ltd [1961], A.C. 388.
- Mattocks v. Mann [1993] RTR 1316.
- Page v. Smith [1994] 4 All ER 522.
- Walker v. Northumberland County Council [1995] 1 All ER 737.
- Barber v. Somerset County Council [2004] UKHL 13.
מקורות ספרותיים מהמשפט המקובל
- Richard A. Posner, Economic Analysis of Law, (3rd ed. 1986), Little, Brown and co. p.167.
- JG Fleming, The Law of Torts, (9th ed. 1998), p.235.
- Clerk & Lindsell, On Torts, (9th ed. 2006) London Sweet & Maxwell, p.117.
- Vivienne Harpwood, Modern Tort Law, (6th ed. 2006) Cavendish publishing, p.176.
