היפרליפידמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היפרליפידמיה הוא עודף ליפידים. במונח היפרליפידמיה משתמשים לציון שורה רחבה של הפרעות שונות. עודף של ליפידים בדם נוצר בשל פגם זה או אחר במערכת התובלה של השומנים, בשל פגם תורשתי מסוים ובעיקר בשל השפעה של מחלה כללית כגון סוכרת.

רוב סוגי ההיפרליפידמיה אינם מתגלים בשום סימפטומים. אולם במקרים החמורים ביותר של סוגים מסוימים, כגון היפרכולסטרולמיה תורשתית, שהיא מחלה נדירה ביותר, עלולה הצטברות הליפידים לגרום לחבורות מתחת לעור, בעיקר סביב למרפקים, סביב לקרומי האצבעות וסביב לגיד אכילס.

מכיוון שרוב מקרי ההיפרליפידמיה אינם באים לכלל ביטוי בתסמינים כלשהם עד להופעת תוצאותיה של מחלה זו, קשה לאמוד את שכיחות ההפרעה. מחקרים שנערכו הראו, כי לגבי כולסטרול, שהוא מן הליפידים החשובים ביותר, נחשבת רמה של כ־120 מיליגרם ל-100 מיליליטר דם כ"בטוחה", ואילו רמת כולסטרול של 280 מיליגרם ל־100 מיליליטר דם אצל אנשים בגיל העמידה טומנת בחובה סכנה מסוימת, מאחר שהיא קשורה סטטיסטית עם שכיחות גבוהה של מחלת העורקים הכליליים ושל אוטם שריר הלב. רמת הכולסטרול אצל חלק ניכר מתושבי המדינות המפותחות גבוהה במקצת מן הסף "הבטוח", ואצל אחד מכל 20 בני אדם מגיעה הרמה עד לשיעור של כ־280 מיליגרם למיליליטר דם או אף למעלה מזה.

בדרך כלל אין אדם יודע שהוא חולה בהיפרליפידמיה, כל עוד אין הדבר מתגלה בבדיקה רפואית שגרתית. במקרים חמורים במיוחד נוהגים לקחת תרופות להגברת הפרשת הכולסטרול מן הדם.