הורסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הורסט (מגרמנית Horst - קן נשרים) – מונח בגאולוגיה סטרוקטורלית המתאר גוש סלע מורם בין שני העתקים נורמליים מקבילים. הגוש המורם הוא חלק מקרום כדור הארץ שנשאר יציב בשעה שגושי הסלע משני צדיו שקעו.

הורסט נוצר לעתים קרובות לצד גראבן. הורסט וגראבן הם מבני שברים המעידים על כוחות מתיחה ועל התפשטות קרום כדור הארץ.

הורסט הוא תוצאה של העתקים נורמליים מקבילים, שבהם הגוש התלוי יורד וגוש הבסיס עולה. מישורי השבירה של ההעתקים משני צדי ההורסט נוטים ממרכז ההורסט והחוצה. בעוד שמישורי השבירה משני צדי הגראבן נוטים כלפי מרכז הגראבן. הורסטים הם גושי סלעים מקבילים שנותרים בין גראבנים.

הר תבור הוא דוגמה להורסט בישראל, ובעולם ידועים ההורסטים של הרי הווז' והיער השחור. לפעמים גם הרי שולחן הם סוג של הורסט.

הורסט הוא תולדה של כוחות פנימיים טקטוניים הגורמים לשבירה ולסידוק, ולכן בנוף "צעיר" הורסט יהיה תמיד הר, אבל כשהנוף "מתבגר" ומופעלים עליו כוחות חיצוניים של סחיפה עשוי תבליט הנוף להשתנות ואפילו להתהפך, כך שהורסט יהיה דווקא שקע. השקע של מטולה הוא הורסט. לעתים נובע תהליך כזה מהיפוך תנועת הגושים כך למשל גראבן יהודה שבתקופת הקרטיקון חל בו היפוך וכיום הוא הורסט.