הולכת קולות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במוזיקה, הולכת הקולות היא הדרך ליישם את תנועת כל קול כחלק מהרמוניה. הולכת הקולות נגזרת מחוקי ההרמוניה טונאלית פונקציונאלית. במוזיקה המערבית הקלאסית, להולכת הקולות יש חוקים מסוימים, שהתפתחו עם הזמן כתוצאה מחקר של יצירות מתקופת הבארוק והמוזיקה הקלאסית. חוקים אלה משמשים מעין "מדריך", כיצד היצירה תישמע ערבה לאוזן המערבית. ביצירה קלאסית למקהלה, תזמורת או פסנתר, יש בדרך כלל לארבעה קולות: סופרן, אלט, טנור ובס.
[עריכה] חוקי הולכת הקולות
- אסור להכפיל את צליל הטרצה באקורד, חוץ מב"סיום מדומה" ובדרגה II6 ששם מכפילים את הבס, אך מותר להכפיל את צליל השורש והקווינטה, וחוץ מבמקרים שבהם הכפלת הטרצה נותנת הולכת קולות חלקה יותר.
- ההכפלה היחידה המותרת בספטאקורד היא הכפלת שורש האקורד. כיוון שבספטאקורד ישנם ארבעה צלילים גם ללא הכפלה, הכפלת השורש תחסיר את הקווינטה
- כדי שאותה דרגה תופיע פעמיים ברצף על הבס להשתנות
- אסורה תנועת בס של שתי (או יותר) קווינטות או קוורטות באותו כיוון
- אסור שקול מסוים יעבור את גובה הצליל של הקול הסמוך לו, אך מותר ששני קולות סמוכים יתחברו לצליל אחד
- אסור שיהיה מרווח של יותר מאוקטבה בין שני קולות סמוכים, חוץ מבין הבס לטנור, שלהם מותר עד 2 אוקטבות
- אסורה תנועה של קווינטות מקבילות, אלא אם כן הקווינטה הראשונה היא מוקטנת ו"נפתרת" לקווינטה השנייה
- אסורה תנועה של אוקטבות מקבילות
