הולילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הולילנד - מתחם הררי הנמצא בשיא הרכס המתנשא מול שכונת מלחה בירושלים, ברום של כ-800 מטר מעל פני הים. גובל בשכונות בית וגן ורמת שרת ובעמק הצבאים.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 הולילנד פארק
- 2.1 הביקורת
3 התייחסויות בתרבות
4 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

בית משפחת קרוך. כיום מלון ארץ הצבי

עד שנת 1948 נקרא הרכס "ראס אל קאראיני"^[1], ואדמותיו היו שייכות לכפר מלחה.

בחפירות הצלה^[2] שנערכו בשנים 1995 ו-2002 על ידי רשות העתיקות נתגלו במתחם עשרות קברי פיר מתקופת הברונזה הביניימית וכן מספר מערות קבורה מתקופות מאוחרות יותר.

בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 הוקם במקום מלון הולילנד (נקרא גם "מלון ארץ הצבי"), ביזמה פרטית של הנס קרוך ובתכנון האדריכל הנודע זולטן שמשון הרמט. המלון התפרסם במיוחד כמשכנו של דגם ירושלים בסוף ימי בית שני שתוכנן על ידי פרופסור מיכאל אבי יונה ומומן על ידי קרוך לזכר בנו. המלון כלל בריכת שחיה, מסלול מיני גולף, שהיה היחיד בירושלים, בית כנסת ומספר מבני-עזר, בכללם ביתם הפרטי של בני משפחת קרוך, בית ייחודי ומוזר - מבנה חד-קומתי ריבועי גדול ה"מרחף" מעל המדרון על-גבי כלונסאות-בטון גבוהות. סביב למלון הייתה חורשת עצי אורן גבוהים. שאר השטח היה שטח פתוח נרחב שהשתפל אל עמק הצבאים והיה בית גידול לחי וצומח, אזור טיול בחיק הטבע לתושבי הקטמונים ואזור פעילות תנועות נוער.

החל מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 נבנו לצד המלון חוילות פרטיות בשכונה שנקראת בשם הבלתי-רשמי "מורדות בית וגן".

בשנות ה-90 של המאה ה-20 נחתך עוד חלק מן ההר על ידי כביש בגין.

[עריכה] הולילנד פארק

שכונת "הולילנד פארק". מאי 2008.

בראשית שנות ה-2000 נהרסו כל מבני המלון, למעט הבית הפרטי של משפחת קרוך שהפך למלון ארץ הצבי, הדגם הועבר למוזיאון ישראל ונעקרה חורשת האורנים. במתחם נבנתה שכונת מגדלי דירות ששווקה תחת השם "הולילנד פארק", שם רשמי לשכונה טרם נקבע (נכון למרץ 2008).

שכונה זו מורכבת מפארק רחב ידיים, בתבנית אליפסה, המוקף בכעשרה מגדלי דירות גבוהים (12-18 קומות), שבבסיסם קוטג'ים מדורגים הנפרסים במורד ההר. בנוסף מוקם (מרץ 2008) מגדל בודד ("הולילנד טאואר") המתוכנן להיות בעל 32 קומות. לשכונה כביש וגשר ייעודיים במחברים אותה ישירות לכביש בגין. בנוסף, קיים במתחם בית קפה. על תוכנית הבינוי חתום האדריכל, חתן פרס ישראל, רם כרמי. מתכנני השכונה ומשווקיה מעידים כי: "הפרויקט הוא שילוב מרענן של חדשנות ארכיטקטונית עם בנייה מתקדמת...הולילנד פארק מושכת אליה, באופן טבעי, אנשים שיודעים להעריך תרבות דיור ברמה הגבוהה ביותר" (מתוך מודעות פרסום ושיווק של היזמים).

אוכלוסיית השכונה מורכבת ממעמד בינוני-גבוה ואמידים, חילונים ודתיים-לאומיים, ילידי הארץ ועולים, בעיקר מצרפת.

רחובות השכונה על-שם האישים: גדעון האוזנר, אברהם פררה ומיכאל אבי-יונה, שבנה את דגם ירושלים בימי בית שני.

[עריכה] הביקורת

לשכונה קמו מתנגדים רבים. הביקורת מונה בעיקר את הטענות הבאות:

על בניין השכונה הוחלט בחפזון (בישיבת מועצת העיר בימיו של אהוד אולמרט כראש העיר), בניגוד להתנגדויות רבות שהוגשו על ידי תושבים וגופים כמו החברה להגנת הטבע, שלא נדונו כל צרכן
בניית השכונה גרמה להרס מרקם הטבע העירוני הפתוח ולצמצום בית הגידול של בעלי חיים וצמחים, ביניהם עצים עתיקים
בעיקר מלינים המתנגדים על כך שהשכונה מורכבת ממבנים גבוהי-קומה הניצבים ממילא על הר מהגבוהים בדרום העיר ובכך מהווים פצע בקו הרקיע. מתנגדי הפרויקט מכנים אותו "המפלצת על ההר".

את טענות המתנגדים ממצה בעל הטור אברהם גל:^[3]

	על אחד הרכסים הגבוהים והבולטים בדרום העיר, במקומם של חורשת אורנים ובית מלון צנוע, ממוקמת מפלצת נדל"נית, שהכינוי "מכוערת" מהווה לגביה מחמאה. מדובר במבנן מגלומני של מאות יחידות דיור, אדיר מסה, חוסם נוף ונתקע בברוטאליות לעין כל עובר ושב בטווח רחב - ואין מפלט. הבניינים הענקיים ורבי-הקומות מגמדים את סביבתם ומטביעים עליה את חותמם הגס. גם בפני עצמה מדובר בבנייה מכוערת להפליא ונעדרת כל חן תכנוני. על רקע הבנייה בירושלים בכלל ובמיקומה הספציפי בפרט, מקבלת בנייה זו צביון כוחני ובריוני, כמכריזה: הכסף יענה את הכל. נוצר מצב, שרק שהייה במבנן הולילנד פוטרת במשהו את שוהיו מהמפגע הסביבתי - שכן זהו כמעט המקום היחיד ממנו לא רואים את המבנן. מתבונן האזרח הפשוט בפלצות במפלצת ולא מצליח להבין: מי - ובעיקר למה - אחראי לאישור המפגע? התשובה ידועה אולי למי ששימש ראש עיר בעת אישור התוכנית (אולמרט) ולמי ששימש אז יו"ר ועדת התכנון המקומית (אורי לופוליאנסקי). לפחות גורם אחד לא הפסיד מהאסון הסביבתי: בעלי הקרקע.