האסכולה של פריז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האסכולה של פריז (צרפתית: L'ecole de Paris) היא כינוי, המצביע על האמנים הזרים שחיו ויצרו בפריז בשלושים השנים הראשונות של המאה העשרים. השם מבחין בין המקומיים, הצרפתים, הידועים בשם הכולל "האסכולה הצרפתית", לבין אלה שהתקבצו ובאו לפריז מכל קצות תבל, מארצות הברית ודרום אמריקה אבל בייחוד מארצות אירופה – איטליה, הונגריה, ליטא, ספרד, פולין, רומניה, רוסיה ושבדיה.
עם האסכולה של פריז נמנו ארבעה ציירים יהודיים חשובים מבני המאה העשרים אמדיאו מודיליאני, ז'יל פאסקו, חיים סוטין ומארק שאגאל אליהם יש להוסיף עוד עשרות אמנים ידועים פחות או כמעט אלמונים. היו בהם כאלה שבאו לפריז בעשור הראשון של המאה הקודמת כדי ללמוד את הסגנונות ששלטו בה באותה עת, הקוביזם והפוטוריזם, יש כאלה שיצרו סגנון חדש, שנראה זר ומנוגד לרוח הצרפתית, לדוגמה חיים סוטין. נוכחותם של הזרים בפריז הורגשה היטב בכל תחומי התרבות.
הצלחתה של האסכולה של פריז נזקפת לפעולתם של הזרים בעיר, ובמידה רבה לציירים יהודיים רבים ביותר שהטביעו חותמם על עולמן של האומנויות הפלסטיות. כוחות יוצרים שהעשירו את המורשת המשותפת של העולם התרבותי. כמעט כל הציירים מהאסכולה של פריז מוצאם מארצות מזרח אירופה ואלה נמשכו לפריז, למרכז אמנות העולם ולאווירה של חופש. הציירים היהודיים הגיעו לפריז למערבולת של סגנונות, בתחילה התייחסו באופן סביל לכול ההתרחשויות, אך אט אט קלטו את ההשפעות השונות אך שמרו על ייחודם האישי. אקלימה של האסכולה של פריז היה אקלים של ויכוח חופשי אקלים של תרבות אמיתית. האמנים מצאו בה אווירה שסייעה להתפתחותם האישית .תנאי חייהם ותנאי עבודתם אפשרו להם לתת ביטוי מלא לאישיותם. פריז כמטרופולין של האמנות האירופית פתחה לפני הציירים שמחוצה לה את שעריה בהם אפשר היה ללמוד את האמנות של כל הארצות וכל התקופות. לאמנים היה מזל, הם ניזונו מכמה וכמה ניסיונות אומנותיים אשר מהווים את תרומתה העיקרית של המאה העשרים לדרך עיצוב תפיסה חדשה באמנות.
מספרם של הציירים היהודיים שחיו ועבדו בפריז מאז שנת 1910 גדול יותר מאשר מספרם בכל מקום אחר בעולם ובזמן כל שהוא בתולדות האמנות. אמנים אלה שנמשכו לפריז תרמו תרומה רבת ערך לשמה של ה"אסכולה של פריז".
