דאימיו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדאימיו (יפנית: 大名, להאזנה (מידע · עזרה)) היו השליטים הפיאודליים החזקים ביותר מהמאה ה-12 עד המאה ה-19 ביפן. פירושו המילולי של המונח הוא "שם דגול".
למעמד היסטוריה ארוכה מגוונת, מתקופת קאמאקורה דרך תקופת סנגוקו ועד תקופת אדו.
המונח דאימיו לעתים התייחס למנהיגים של הקלאנים, שנקראו גם שרי מלחמה. לרוב, גם אם לא תמיד, משרי המלחמה האלו קם השוגון או שנבחר עוצר.
[עריכה] הדאימיו בתקופת אדו
הדאימיו לבשו לרוב צבעים בהירים או כהים של סגול, בהתאם למעמדם. סגול כהה או בהיר קדם לירוק כהה או בהיר, אדום כהה ובהיר ולבסוף שחור. הדאימיו החזקים ביותר נחשבו לאצילים.
אחרי קרב סקיגאהרה בשנת 1600 שסימן את תחילת תקופת אדו, השוגון טוקוגאווה אייאסו אירגן מחדש את הקלאנים ואת שטחיהם לפי תפוקת האורז. אייאסו גם חילק את הדאימיו לשלוש קבוצות, לפי מידת הקירבה שלהם אל משפחת טוקוגאווה: שינפן אשר היו קרובים לטוגוקאווה, הדאימיו של פיודאי אשר היו ווסלים או בעלי ברית של טוקוגאווה והדאימיו של טוזמה אשר התנגדו לטוגוקאווה והובסו.
בשנת 1869, לאחר הרסטורציה של מייג'י, הדאימיו ביחד עם הקיוג' יצרו אריסטוקרטיה חדשה, הקאזוקו.
