ג'רישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'רישה (בערבית: جريشة) היה כפר ערבי מדרום לנחל הירקון, שתושביו התפנו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן במקום בו מצוי כיום אתר "שבע טחנות", בפארק הירקון שבתל אביב.

הכפר השתייך בשנת 1596 לנפת בני צעב (מחוז שכם) ומספר תושביו היה 121 נפש. ב-1851 מוזכרת "גאריסה" על ידי החוקר רובינזון; זהו התיאור הראשון במאה ה-19 על מאחז באזור.

תושבי הכפר, שהיו מוסלמים, עבדו ביישובי הסביבה וכן עסקו בחקלאות, ככל הנראה כאריסים על אדמות שבבעלות בני הכפר השכן שייח' מוניס. בשטח ג'רישה היו שלוש טחנות קמח מהתקופה הצלבנית, ובהתאם לכך היווה הכפר מרכז אזורי של טחינת קמח. בשנות ה-20 של המאה ה-20 נקנו הטחנות על ידי יהודי מהעיר השכנה תל אביב, אך ב-1936 הפסיקו הטחנות לפעול לאחר שלא עמדו בתחרות עם טחנות חדישות יותר.

בתקופת שלטון המנדט הבריטי היוותה ג'רישה מרכז בילויים לתושבי יפו הסמוכה. בשנת 1945 מנה הכפר כ-190 נפשות; שטח הכפר שנותר בבעלות ערבית בשנה זו עמד על כ-400 דונם.

מדרום לכפר נמצא "תל ג'רישה", המכונה "תל נפוליאון", ובו שרידי יישוב קדום מן התקופה הכנענית.

בפברואר 1948 התפנו תושבי הכפר מבתיהם בעקבות סיכום של נציג ארגון "ההגנה" עם תושב שייח' מוניס, אבראהים אבו כחיל.

כיום יושב אתר "שבע טחנות" שבפארק הירקון בתל אביב על האדמות שהיוו את שטח ג'רישה, ובו שרידים מטחנות הקמח. לאחר מלחמת העצמאות הוקם על אדמות שהיו שייכות לכפר חלק מ"שיכון ותיקים" ברמת גן.