גטו קרקוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
גטו קרקוב הוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה ברובע פודוגוז'ה - פרבר דרומי של העיר קרקוב. הגטו הוקם ואוכלס לאחר שהנס פרנק, מושל הגנרלגוברנמן (השטח הפולני שלא סופח לגרמניה או לברית המועצות), כשל בניסיונותיו להפוך את קרקוב ל"יודנריין" (מטוהרת מיהודים). הגטו פעל כאזור מתוחם וסגור במשך שנתיים - מהקמתו במרץ 1941 ועד לחיסולו הסופי במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה פלשוב ואושוויץ.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע להקמת הגטו
-
ערך מורחב – יהדות קרקוב
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת גרמניה לפולין ב-1 בספטמבר 1939, החליטו הגרמנים, בהתאם לתורת הגזע ולאידאולוגיה הנאצית, להפוך את פולין ל"לבנסראום" (מרחב מחיה) הגרמני. בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, פולין המערבית סופחה לגרמניה ופולין המזרחית סופחה לברית המועצות. בחלק מהשטח הגרמני הוקם "גנרלגוברנמן", שטח שנועד להכיל את האוכלוסייה ה"בעייתית" - צוענים, יהודים וכו'. כחלק מהליך השפלת האומה הפולנית, השייכת על פי תורת הגזע לגזע הסלאבי הנחות, הכריזו שלטונות הכיבוש ב-26 באוקטובר 1939 על קרקוב כבירת הגנרלגוברנמן, ובעקבות כך גברה ההתעללות ביהודים. בקרקוב הונהגו כל הצווים האנטי-יהודיים על ידי שלטונות הגנרלגוברנמן.
בשונה מאיגרת הבזק של היידריך, הנס פרנק (מושל הגנרלגוברנמן) החליט לפנות את כל יהודי קרקוב (כ-60,000 לפני המלחמה, שמספרם גדל ל-80,000 עד מרץ 1940, עם הגעת אלפי פליטים), שהתגוררו בעיקר במרכז העיר ברובע קז'ימייז'. ריכוז יהודי גדול בעיר היה בעייתי בעיני הנס פרנק, אשר גרס כי מאחר שקרקוב מונתה לבירה, "בלתי נסבל לחלוטין שאלפי אלפים של יהודים יתגודדו ויתגוררו בעיר".
רבבות יהודים עזבו את קרקוב בין 18 במאי ל-15 באוגוסט, בעקבות הזדמנות שניתנה להם לעזוב עם רכושם "מרצונם החופשי", עליה הודיע ראש העיר הגרמני. הם עזבו לפולין המזרחית, שהייתה שטח רוסי, וגם לעיירות קטנות וכפרים סביב העיר, שם קיוו להיות הרחק מעיני הגרמנים.
בנובמבר 1940 החל הגירוש בכוח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עמם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו בכוח כ-40,000 יהודים (נוסף על הבורחים עצמאית), ובעיר נשארו כ-16,000 יהודים רשומים, שלפי הגרמנים נדרשו למאמץ המלחמתי (בלי להביא בחשבון כ-6,000 יהודים משוערים ששהו בעיר באופן בלתי חוקי).
בשלב זה נוכחו הגרמנים שעוד ישנם יהודים רבים בעיר הבירה, ובהתאם לאיגרת הבזק של היידריך החליטו להקים גטו בקצה העיר.
[עריכה] הקמת גטו קרקוב
[עריכה] מוסדות יהודיים בגטו קרקוב
[עריכה] המועצה לעזרת יהודים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] המחתרת בגטו קרקוב
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
המחתרת הוקמה בגטו קרקוב באוקטובר 1942, בידי חברי התנועות עקיבא, דרור, השומר הצעיר ופעילים נוספים. בשונה מחבריהם בגטו ורשה, בקרקוב החליטו חברי הארגון לפעול כנגד הגרמנים בעיקר מחוץ לחומות הגטו. הזרוע הלוחמת בקרקוב הורכבה ברובה מאנשי ה"חלוץ הלוחם", אך ברוב שטחה של פולין הזרוע הלוחמת הייתה מורכבת בעיקרה מאנשי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). המפקדה הגדולה ביותר של המחתרת היהודית הלוחמת הייתה ממוקמת בורשה, שם גם היו מפקדותיהן של כל התנועות מלבד תנועת עקיבא. משום כך, בורשה החליטו לשלוח לכל הגטאות ברחבי פולין עזרה בדמותם של שליחים בעלי נסיון וידע ואף חוליות אשר יעזרו בלחימה עצמה.
היה קיים קשר הדוק בין המפקדה בוורשה ובין המטה שהוקם בקרקוב, אך יחד עם זאת היו קיימים חילוקי דעות בין ארגון ה"חלוץ הלוחם" בקרקוב לבין מפקדת אי"ל בוורשה באשר לאופן המרידה. בורשה הדעה הרווחת הייתה שמקום המאבק בנאצים צריך להיות בעיקר בתוך תחומי הגטו - מלחמה יהודית למען עניין יהודי ובפיקוד יהודי מקומה, כך טענו, בראש ובראשונה במקום שבו סובלים היהודים - הגטו. בנוסף לכך, טענו אנשי ורשה, שבגטאות לא קיים שום כוח לוחם אחר מלבד היהודים בעוד שמחוץ לגטו בצד הארי היו מחתרות פולניות.
לעומת זאת, בקרקוב בחרו בדרך הפוכה. במקום להוציא בוגדים להורג ולהתנקש במשתפי הפעולה והיודנראט בתוך הגטו, דגלה המחתרת כי יש לעזוב את הגטו ולהתמקם בצד הארי של קרקוב. מפקדות שני הארגונים הלוחמים בקרקוב היו נחושות בדעתן שהגטו אינו מתאים לשימוש כשדה קרב. הרחובות צפופים מאוד ולכן חשופים במידה רבה לפיקוח גרמני ובנוסף הגרמים הקפידו לשמור על ביטחונם והאקציות נערכו רק לאחר שהכניסו את הגטו כוחות גדולים וחמושים היטב. "לא היינו חלק אורגאני של המפקדה הורשאית. אנחנו היינו קבוצה עצמאית עם מפקדה עצמאית עם החלטות עצמאיות" טען אחד מאנשי המחתרת, פולדק וסרמן. עצם קיום "מבצע ציגאנריה" (המתואר להלן) ללא ידיעתם של אנשי אי"ל בורשה, היווה חלק מהאוטונומיה שבקבלת ההחלטות שהמפקדה הלוחמת בקראקוב לקחה על עצמה.
הפעולה המשמעותית ביותר של אנשי המחתרת בקרקוב הייתה ההתקפה על "קפה ציגנריה" ב-22 בדצמבר 1942. בית הקפה, ששכן מחוץ לגטו והיה מקום מפגש ובילוי לקצינים גרמנים, הותקף ברימון יד ובקבוקי מולוטוב שהושלכו לתוכו בשעת ערב הומה. מקורות גרמניים מסרו על כ-20 הרוגים ופצועים, ולפי מקורות פולניים נהרגו בהתקפה 11 איש ונפצעו 13. המבצע קיבל תהודה רבה בגטו ומחוץ לו. מבצעי הפעולה נתפסו עוד באותו לילה בדירת מסתור בעיר. עשרות מחברי הארגון נאסרו בידי הגסטאפו בעקבות הפעולה, ופעילות המחתרת בגטו קרקוב שותקה. 10 מבין העצורים הוצאו להורג בכלא הגסטאפו.
[עריכה] חיסול הגטו
החל מ-30 במאי 1942 החלו משלוחים שיטתיים של יהודי גטו קרקוב למחנות ההשמדה שבסביבה. משלוחים אלה נמשכו על פני החודשים הבאים, עד לחיסולו המוחלט של הגטו במרץ 1943.
ב-13 במרץ וב-14 במרץ 1943 הועברו 8,000 היהודים האחרונים שנמצאו כשירים לעבודה אל מחנה העבודה פלאשוב בפאתי קרקוב. 2,000 יהודים שנמצאו בלתי כשירים לעבודה נרצחו ברחובות הגטו, והנותרים-אלף במספר, נשלחו אל מותם במחנה אושוויץ.
[עריכה] חסידי אומות העולם בגטו קרקוב
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- שמשון דרנגר, החלוץ הלוחם: ביטאון הנוער היהודי החלוצי במחתרת קרקוב, אוגוסט - אוקטובר 1943. הוצאת בית לוחמי הגטאות, 2006. ISBN 965-394-087-2
- יעל פלד (מרגולין), קרקוב היהודית 1939 - 1943: עמידה, מחתרת, מאבק. הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1993. ISBN 965-394-023-6
- אלחנן ריינר (עורך), קראקא - קז'ימייז' - קרקוב: מחקרים בתולדות יהודי קרקוב. אוניברסיטת תל אביב: המרכז לחקר תולדות היהודים בפולין ומורשתם, המכון לחקר התפוצות, 1982. ISBN 965-338-042-7
- פליציה קראי, פנים רבות לגבורה - תולדות קהילת קרקוב בתקופת השואה. ירושלים: יד ושם 2002.
