ברית החשמונאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סמל תנועת ברית החשמונאים

ברית הנוער חשמונאים או בקיצור "ברית החשמונאים" (ברי"ח) הייתה תנועת נוער ציונית דתית רוויזיוניסטית שפעלה בעיקר בפולין ובארץ ישראל, אך גם במוקדים נוספים בעולם.

ברית החשמונאים הייתה גוף הצעירים של תנועת "אחדות ישראל" - שהייתה תנועה ז'בוטינסקאית דתית. בכך הייתה ברית החשמונאים מעין תנועת בית"ר דתית.

[עריכה] ייסוד התנועה

בחודש ניסן של שנת תרצ"ו (1936) יזמה קבוצת צעירים דתיים מירושלים הקמת הסתדרות לנוער דתי לאומי. לאחר זמן מה פנו ויצרו קשר ארגוני עם "אחדות ישראל" בתל אביב. לאחר שנה כבר החלו לרשום לשורותיהם חברים. ה"ברית" שהוקמה קיבלה אופי צבאי ובראשה הועמדה מפקדה. פעילויות הברית כללו לימודים, מפגשים, שיחות ותרגילי סדר. בתמוז תרצ"ז מינתה ועדת הנוער של הצ"ח (הסתדרות ציונית חדשה) מפקדה לברית החשמונאים ובראשה הועמד ברוך דובדבני. פעילויות ברי"ח נקשרו בפועלה המדיני של הצ"ח, אחת מהן הייתה הפגנה נגד הצעת החלוקה תחת שמה של הצ"ח ובארגון ברי"ח.

[עריכה] פעולות ורוח התנועה

פעולות ברית החשמונאים בבתי הספר הדתיים נתקלה בהפרעות רבות הן משום התחרות מצד הסתדרויות מתחרות והן בשל קו ההבלגה שנקטה הנהגת היישוב שהייתה מנוגדת בתכלית לברית החשמונאים שפעלה בחסות הצ"ח, ובשיתוף פעולה עם בית"ר. יתר על כן, מתוך שורות ברית החשומנאים הצטרפו צעירים אל המחתרות אצ"ל ולח"י. הברית החזיקה "קננים" (סניפים) בתל אביב, ירושלים, חיפה ופתח תקווה.

סמל התנועה היה הברכה "ל-ה' התשועה" והמנונה היה "שיר הצבאות" של יעקב כהן. בחוקת התנועה נקבעו עקרונות החשמונאי: "החשמונאי נאמן לאלוהי ישראל, ומוכן למסור את נפשו על קדושת שם אלוהיו, תורתו, עמו וארצו; מצפה לביאת המשיח ושואף להקמת מלכות ישראל; אוהב כל אחד מישראל עד למסירות נפש; מכוון את מעשיו לשם שמים והוא מופת לכל בהתנהגותו ובמידותיו; ממשיך את שלשלת החשמונאים והקנאים ומוכן להתגייס למלחמת שחרור העם; בז לפחדנות ולכניעה בפני התקיף, ומחזיר את עטרת הגבורה ואת הגאון הישראלי; מציית לפקודות מפקדיו ומדריכיו".

חניכת התנועה במדים

לחניכי התנועה הייתה תלבושת אחידה כחולה כהה ועליה דרגותיהם

התנועה ראתה במוריה את הגאון ראי"ה קוק וקלטו מתורתו ערכים דתיים לאומיים. במקביל למדו החניכים את שירת אורי צבי גרינברג. היו במוריה גם הרב צבי הירש קלישר, הרב אליהו גוטמאכר; וכמבטאי רוחה את הלל צייטלין, שלמה בירנבוים וחיים נחמן ביאליק. בארץ עמד בראש הברית רבי משה צבי סגל.

התנועה הוציאה עיתון (לא פנים תנועתי) בשם "החשמונאי". בתל אביב קיימה התנועה כנס של נציגי התנועה בארץ ישראל, פולין, ארצות הברית וטריפולי בלוב. מועדון התנועה בתל אביב עמד ברחוב ביל"ו ויחס העירייה אליו, מהסיבות שצוינו לעיל, לא היה שפיר.

מפעלה האחרון של הברית בפולין היה "מחנה חשמונאים" וקורס מדריכי הגנה באוגוסט 1939. בארץ דעכה התנועה כ-10 שנים אחרי כן.