בקעת בית הכרם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בקעת בית הכרם הינה הבקעה החוצצת בין הגליל העליון לגליל התחתון. מקור שמה הוא בכרמי הזיתים הרבים המעטרים אותה.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה וגבולות
בקעת בית הכרם היא הצפונית שבבקעות הרוחב של הגליל התחתון. בצפון היא גובלת בגליל העליון- מתלול צורים, הר חלוץ, הר שזור ומורדותיו של הר האר"י, ואילו מדרום לה שוכנים הר גילון, הר כרמי ומורדות הר כמון. ממערב תוחם אותה הר גמל, ואילו ממזרח לה נמצאת בקעת חנניה, שהיא למעשה שלוחה של בקעת בית הכרם.
התוואי של בקעת בית הכרם נקבע בעיקר על ידי מתלול צורים. שיפועיו מתמנים ממערב לשגור ונחף, שם עולות הדרכים צפונה, לגליל העליון. נחל שגור ונחל שזור מתנקזים מדרום לה, לעבר נחל חילזון, בעוד שנחל צלמון מנקז את בקעת חנניה, השלוחה המזרחית של הבקעה.
בקרבת הכפר מג'ד אל-כרום נושקת בקעת בית הרם לבקעת מגד, הנמצאת מערבית לה. ניקוזה הלקוי של בקעת מגד משפיע על בקעת בית הכרם, שחלקה המערבי נעשה בוצני בחורפים.
[עריכה] אקלים ומים
בבקעת בית הכרם ישנו אקלים ים תיכוני. הבקעה מהווה אזור מעבר אקלימי בין הגליל התחתון והגליל העליון, והוא משתנה עם המעבר מזרחה. ממוצע המשקעים עומד על 650-850 מ"מ בשנה, שגורמים לעתים להצפות בחלקה המערבי, בשל בעיות ניקוז בה.
האקלים בבקעה מתאים לגידולי עצי זית, וגידולי שדה מצויים בקרבת מג'ד אל כרום בלבד.
בבקעה נובעים שבעה מעיינות, כששלושה מהם מצויים בסביבות הכפר ראמה. המעיינות הינם דלי שפיעה, ולכן זקוקה הבקעה לייבוא מים מחוצה לה.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] חשיבותה האסטרטגית של הבקעה
הבקעה מהווה את הדרך הקצרה ביותר בין הים התיכון לבקעת הירדן ולכן ככל הנראה שימשה כהסתעפות מזרחית שלדרך הים העתיקה. בשל קשיי מעבר במערב הבקעה, בשל קניון נחל שגור ובוצניות האדמה בחורף, היו תקופות בהן עברה הדרך מצפון לבקעה.
בימי בית שני, הועדף הנתיב מדרום לבקעת בית הכרם, דרך שפרעם, ציפורי, ומשם לבקעת חנניה. ניתן לראות זאת על ידי שרידי היישובים מתקופה זו המרוכזים בבקעת חנניה ולא בבקעת בית הכרם.
חשיבותה של הבקעה עלתה שוב בהתקופה הצלבנית, עם עליית חשיבותן של עכו וצפת, והפיכת האחרונה למנזר צלבני חשוב. מתקופה זו נשתמרה כנסייה בדיר אל-אסד.
מהתקופה הממלוכית, ועד תום ההשלטון העות'מאני התחרה הנתיב העובר בבקעת בית הכרם בנתיב עכו-שפרעם-ציפורי-נצרת.
הבקעה נעשתה עבירה בכל ימות השנה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20 כתוצאה מעבודות ניקוז והכשרה, ובשנות ה-30 נסלל בה כביש מודרני.
[עריכה] התיישבות בבקעה
בתקופת בית ראשון היו מספר יישובים בבקעה, ביניהם רמה (רמת נפתלי) ובית הכרם. לא ניתן לזהות את מקומם הוודאי של יישובים מתקופה זו, מלבד רמה, המזוהה עם ח'רבת ג'ול, בקרבת ראמה.
באזור מצויים שרידי יישוב רבים מ התקופה ההלניסטית ועד לתקופה הצלבנית, המרוכזסים בעיקר בשולי בקעת חנניה ובגבעות שמדרום לבקעת בית הכרם. מרבית השרידים מצויים באזור כרמיאל, דבר המעיד על אפשרות קיום מרכז תעשייתי במקום.
השרידים הנוצריים מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל מעידים על התיישבות משמעותית בבקעה בתקופה זו, בין היתר בנחף, דיר אל-אסד, מג'ד אל-כרום וראמה. נראה שהתיישבות זו נפגעה קשות עם תום השלטון הביזנטי בארץ, והבקעה סבלה מעזובה.לאחר גירוש אחרוני הצלבנים מהארץ על ידי המוסלמים ב-1291, נושבו היישובים שבצפון הבקעה, דוגמת מג'ד אל-כרום ודיר אל-אסד, ששכנו בקרבת אם הדרך.
במאה ה-11, לפי המסורת שלהם, החלה ההתיישבות הדרוזית בגליל. מקורות אחרים טוענים כי הדרוזים החלו להתיישב בבקעה במאה ה-13. בתקופות מאוחרות יותר אירעו שני גלי התיישבות משמעותיים, במאה 16 ובראשית המאה ה-18. עדות מושל צפת מ-1732 מוסרת כי רוב תושבי הבקעה דאז היו דרוזים. בימי שלטונו של דאהר אל עומר בשנות ה-40 של המאה ה-18, נושלו הדרוזים מכפריהם, והיישובים הדרוזים היחידים שנותרו כיום בבקעה הם סאג'ור, עין אל-אסד והכפר ראמה שרבע מתושביו דרוזים.
[עריכה] הבקעה כיום
בשל מיקומה הגאוגרפי, גם כיום משמשת בקעת בית הכרם כעורק תחבורה ראשי, ועובר בה כביש 85, מעכו לצפת. כמו כן, עולה ממנה כביש לאזור חבל תפן מצפון, ונמתח כביש אחר לעבר גוש משגב שבדרומה.
לכפרים הערביים השוכנים בבקעה,בענה, דיר אל-אסד, מג'ד אל-כרום ונחף, הצטרפה ב-1964 כרמיאל, הקרויה על-שם הבקעה, שנהייתה לעיר המרכזית בה. עם הזמן נבנה ממזרח לעיר אזור תעשייה גדול המספק תעסוקה לתושבי האזור. בנוסף, הוקמו סביב הבקעה בשנות ה-70 וה-80 מצפים לחיזוק היישוב היהודי בה, כגון כמון, גילון ולבון.
