בנייה באדמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנייה באדמה או בנייה בבוץ היא שיטת בנייה העושה שימוש באדמה כחומר גלם עיקרי.
קיימות מספר שיטות שונות לבנייה באדמה: בנייה בלבני אדמה, אדמה נגוחה, טבעות שקים, קוב, טיוח סבכה ועוד.
יתרונות השיטה בזמינות חומרי הגלם, באנרגיה המועטת המושקעת בתהליך הבנייה, במסה הטרמית הגבוהה המאפיינת את המבנים, בשימוש בחומר טבעי ומתמחזר ועוד. חסרונות השיטה ברגישות למים ובחוזק ועמידות נמוכים יחסית לבטון או לטכנולוגיות בנייה אחרות.
בנייה באדמה היא אחת משיטות הבנייה העתיקות ביותר שנפוצה בכל רחבי העולם. עדויות קדומות לשימוש בלבני אדמה נמצאו בעיר יריחו ונראה שהן בנות כעשרת אלפים שנים.
כיום, לאחר שנדחקה על ידי שיטות בנייה מודרניות בעיקר עקב השימוש במלט, חוזרת שיטת הבנייה באדמה לתודעה בעיקר עקב יתרונותיה האקולוגיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] אדמה – מבט מקרוב
האדמה היא כיסוי קרום כדור הארץ, שנוצר עקב בליית הסלע והתפתח בהשפעת האקלים והביוספירה. מקובל לחלק את סוגי הקרקע לשלושה סוגים עיקריים על פי גודל הגרגרים:
- חול (Sand) : חלקיקים גדולים יחסית, שניתן להבחין בהם בעין, וגודלם 2 – 1/16 מ"מ. בין חלקיקי החול לא פועלים כוחות משמעותיים. מים מחלחלים בקלות דרך החול ואינם משפיעים עליו באופן ניכר.
- טין (Silt): חלקיקים שגודלם 1/16 – 1/256 מ"מ. הטין נוצר כתוצאה משחיקה מכנית של סלע. כשהוא לח, הטין פלסטי למדי ומעט דביק. למעשה, ניתן ליחס לטין תכונות ביניים בין החול לחרסית.
- חרסית (Clay): חלקיקים קטנים מאוד שלא ניתן להבחין בהם בעין. גודלם קטן מ-1/256 מ"מ וצורתם שטוחה. כאשר מרטיבים את החרסית היא הופכת לפלסטית ודביקה מאד, נפחה גדל והיא נעשית אטומה יחסית בפני מים (כלומר המים מחלחלים דרכה באיטיות רבה). תופעת השיטפונות האופיינית לנגב, בו הקרקעות עשירות בחרסית, קשורה במידה רבה לתופעה זו.
החומר המשמש לבנייה הוא תערובת של שלושת סוגי האדמה: החרסית משמשת כ"דבק" המחזיק את החלקיקים הגדולים יותר אולם חרסית רבה מדי תגרום להיסדקות החומר בזמן הייבוש.
החול מהווה את עיקר נפח התערובת, אבל כמות גדולה מדי שלו תתבטא בחומר חלש ומתפורר. יחס ממוצע בין כמות החרסית לכמות החול הוא: 30% חרסית – 70% חול. במידה שבתערובת יש סילט פוחתים גם אחוזי החרסית וגם אחוזי החול.
לעתים מערבבים אדמות שונות כדי להגיע ליחסים המתאימים ולעתים האדמה המקומית מתאימה לבנייה. כמו כן מוסיפים לאדמה פעמים רבות סיבים שונים (הנפוץ ביותר הוא קש) המגדילים את חוזק המתיחה ומפחיתים את הסדיקה, באופן דומה לשימוש בפלדה בתוך בטון מזוין. תוספים אפשריים אחרים מיועדים לשיפור תכונות שונות – חוזק, דביקות, עמידות למים ועוד - וכוללים שמנים, זבל, דבקים, סיד ועוד.
[עריכה] עקרונות ושיטות בבנייה באדמה
קיימות שיטות רבות לבנייה באדמה. חלק מהן מצוינות כאן וממחישות את השימושים הרבים של האדמה לבנייה:
[עריכה] בנייה בלבנים (Adobe)
בשיטה זו יוצרים לבנים מאדמה רטובה – בוץ, לעתים בתוספת קש או תוספות שונות כגון חול, שברי חרסים או חצץ, ומייבשים אותן בשמש. יצור הלבנים נעשה בכמה שיטות. השיטה הקדומה ביותר הייתה יצירת מעין כיכרות בוץ ידניות. לאחר מכן התפתחה שיטה מתקדמת במקצת, שנותרה הפשוטה ביותר עד היום והיא יציקת תערובת הבוץ לתוך תבנית עץ מרובעת (פתוחה מלמעלה ומלמטה). מיד לאחר מכן מרימים את התבנית והלבנה, השומרת על צורתה בזכות הפלסטיות של הבוץ, מושארת להתייבש למשך מספר שבועות. לאחר הייבוש משמשות הלבנים לבנייה כשהן מחוברות זו לזו בבוץ, כמו זה שממנו הן יוצרו. קיימות גם מכונות לייצור לבנים, בדרך כלל בלחץ.
[עריכה] אדמה נגוחה (Rammed Earth)
בשיטה זו נדחסת תערובת אדמה לחה בתבנית אופקית. הכוח המופעל עליה גורם להתקשותה. לאחר בניית קטע קיר אופקי בשיטה זו מוגבהות התבניות כך שיתמכו על ידי הקיר שנבנה זה עתה וקטע אופקי נוסף נבנה מעל הקודם.
[עריכה] שקים מלאים באדמה (Super Adobe)
בשיטה זו ממלאים שקים או שק רציף באדמה ובאמצעותם יוצרים את קירות המבנה. הצורה האופיינית למבנה הבנוי בשיטה זו היא כיפה או חרוט. המסה של הכיפה וצורתה העגולה הם הנותנים לה את חוזקה הרב. השיטה פותחה על ידי אדריכל ממוצא איראני, נאדר חלילי ומוכרת כשיטת בניה מהירה ועמידה בפני רעידות אדמה. השיטה הותאמה לחיים המודרניים והובאה לאחרונה לישראל. בישראל נבנו מספר מבנים בשיטה זו, הקרויה גם "אקו-דום"- eco-dome.
[עריכה] טיוח סבכה (Wattle and Daub)
בשיטה זו, בונים שלד (בדרך כלל מעץ) ומצפים אותו בבוץ.
[עריכה] התמודדות עם מים
הרגישות למים, המאפיינת את חומר הגלם ללא תלות בשיטת הבנייה, ניתנת לפתרון במספר דרכים שונות:
- שימוש ב"כובע ומגפיים" – עיקרון זה קובע שיש להרחיק את המים מהקירות באמצעות יסודות מוגבהים מעל פני הקרקע – המגפיים, ולהגן על חלקם העליון באמצעות גג רחב – הכובע.
- שימוש בטיח אדמה וחידושו לאחר שניזוק מגשם – באופן זה הקירות אינם נפגעים. בבנייה המסורתית תהליך הטיוח הינו בדרך כלל חלק מחג האביב הקהילתי.
- שימוש במייצבים – שימוש במלט / סיד וחומרים אחרים המקנים לאדמה עמידות בפני מים. המייצבים משמשים הן בתערובת האדמה (לדוגמה הוספת מלט לתערובת הנדחסת בשיטת האדמה הנגוחה) והן כשכבה סופית (לדוגמה שכבת סיד הנצבעת על גבי סבכה מטויחת).
- בנייה באזורים יבשים מאוד בהם הגשמים נדירים.
[עריכה] היסטוריה - העולם העתיק
בנייה באדמה נעשתה במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות. להלן כמה דוגמאות:
- אחת העדויות העתיקות ביותר התגלתה ביריחו: בתים הבנויים מלבני בוץ מעוגלות מתקופת Pre-Pottery Neolithic A (לפני כעשרת אלפים שנה).
- במזרח הרחוק נעשה שימוש באדמה נגוחה כבר לפני אלפיים שנה. קטעים מהחומה הסינית נבנו כך וכן קיימות עדויות עתיקות אף יותר.
- באיראן נבנתה העיר Bam מלבני אדמה סביב מצודה בת אלפיים שנה ששמרה על דרך המשי.
- בפרו הסתיימה במאה החמישית בנייתו של מקדש אדיר בשם Huaca del Sol מ-100 מיליון לבני אדמה. הכובשים הספרדים הטו את הנהר שזרם בקרבת המקום כך שיחשוף את האוצרות שקיוו למצוא במעמקי המקדש.
[עריכה] היסטוריה - ארץ ישראל
- בשנת 1943 כשהקימה הקק"ל את שלושת המצפים בנגב, נבנה מצפה גבולות (המצפה הראשון) כולו מלבני אדמה, כאשר חומר הבנייה הינו הלס המקומי. המצפה כלל חומות ומספר מבני שירות (בהם מבנה מיוחד מדאפה לאירוח שכניהם הבדואים) כולם כאמור מלבני אדמה המטוייחים בטיח אדמה. את היידע הביאו שכניהם הבדואים אשר התמחו בבנייה באדמת הלס (בעיקר מחסנים וחושות אירוח). כיום המצפה משוחזר והינו אתר ביקור והתנסות חינוכי גם בנושא בנייה באדמה (האדובה).
[עריכה] ראו גם
- בנייה ורנקולרית
- בנייה ירוקה
- אדמה
- לוטן (קיבוץ)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מבני אדמה |
