בלדאסארה גאלופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בלדאסארה גאלופי (איטלקית: Baldassarre Galuppi,‏ 18 באוקטובר 1706 - 3 בינואר 1785) היה מלחין איטלקי מונציה, נודע באופרות שלו, בעיקר אופרה בופה.

גאלופי נולד באי בוראנו בלאגונה של ונציה, ומשום כך הוצמד לו הכינוי איל בוראנלו. נסיונו הראשון בכתיבת אופרה, La fede nell'incostanza ossia gli amici rivali (1722) נחל כישלון חרוץ והורד מן הבמה בשריקות בוז. לאחר זאת למד מוזיקה אצל אנטוניו לוטי ואחרי תקופה קצרה בפירנצה, שם עבד כצ'מבליסט, חזר לוונציה לנסות שוב את כוחו באופרה. הפעם זכתה האופרה סריה שלו, "דורינדה" (11729) להצלחה וחנכה את קריירת התיאטרון שלו.

בשנת 1740 התמנה למנהל מוזיקלי של ה-Ospedale dei Mendicanti, עבד בסאן מרקו משנת 1748 והתמנה למאסטרו די קאפלה, משרה שנחשבה בוונציה לרמה ביותר בעולם המוזיקה המקומי, בשנת 1762. הוא חי ועבד רוב ימיו בוונציה, אף כי בין 1741 ל-1743 עבד בלונדון ומשנת 1765 עד 1768 עבד בחצר הצארינה קתרינה הגדולה בסנקט פטרבורג.

האופרה בופה הראשונה של גאלופי הייתה "ל'ארקדיה אין ברנטה" (1749). היה זה גם מפעלו המשותף, הראשון עם הליבריתן קרלו גולדוני, שעמו יצר מספר ניכר של אופרות. היצירות הללו היו פופולריות מאוד, בייחוד "חכם הכפר" מ-1754, שזכתה להצלחה רבה. הליברית של גולדוני "עולם הירח", שגאלופי היה הראשון לכתוב לה מוזיקה, שימשה אחר כך כמה מלחינים אחרים, ביניהם יוזף היידן וג'ובני פאיזיילו. בין האופרות הבאות שלו L'amante di tutte מ-1760 ו-I tre amanti ridicoli מ-1761 לליברית שכתב בנו של המלחין, אנטוניו גאלופי, בשם העט "א. ליטאו".

בשנים הבאות פחתה משהו תפוקת האופרות של גאלופי. בין יצירותיו הלא-אופראיות מספר רב של יצירות לצ'מבלו ואורטוריות אחדות. בעת מותו בוונציה, היה גאלופי בין הדמויות הנודעות והמכובדות ביותר בממסד המוזיקלי הוונציאני. מיסת רקויאם נוהלה לזכרו בקתדרלת סאן מארקו.

לפחות שתי יצירות קודש למקהלה של אנטוניו ויולדי יוחסו לגאלופי, Beatus Vir אחד ו- Nisi Dominus אחד.

הפואמה של רוברט בראונינג, "טוקטה של גאלופי" מתייחסת למלחין וליצירתו.

[עריכה] קישורים חיצוניים