בוסתנאי בן חנינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא: הרחבת הערך, הוספת קישורים פנימיים, הפניה למקורות אקדמיים בעזרת הערות שוליים. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

רחוב על שמו בירושלים

בוסתנאי בן חנינאי (618 - 670) ראש הגולה בבבל, אשר קורות חייו עטופים באגדה.

[עריכה] נסיבות לידתו

מסופר שמלך פרס קוזרוי השני השמיד את כל צאצאי בית דוד, ובהם חנינאי, אביו של בוסתנאי.

לילה אחד ראה המלך את עצמו מהלך בבוסתן וכורת את העצים בו. כאשר הניף את הגרזן על העץ האחרון, הופיע זקן "אדמוני יפה עיניים", חטף ממנו את הגרזן והשתמש בו להכות במצחו של המלך ולפצוע אותו.

המלך התעורר מבועת מהחלום ונבהל עוד יותר כשמצא עצמו בשלולית של דם. הוא ביקש לשמוע פתרון לחיזיון הלילה המבעית.

את ההסבר סיפק לו בסופו של דבר חכם יהודי, חמיו של חנינאי.

לפי פתרונו, הזקן היה דוד המלך אשר הזהיר את מלך פרס מפני מה שיקרה לו אם ינסה להשמיד את כל משפחתו.

המלך התרשם ושלח את היהודי לבדוק האם אחת מנשות צאצאי בית דוד בהריון, והאם אפשר שיוותר משהו מזרעו ובכך יתפייס דוד. ואכן התברר שאשתו של חנינאי, כלתו של היהודי פותר החלום, הרתה. המלך קיים הבטחתו והותיר לפליטה את הילד, צאצא אחרון לבית דוד. שמו נקרא בוסתנאי, על שם הבוסתן שראה השליט בחלומו.

[עריכה] חוכמתו

עוד כילד ניכר בוסתנאי בחוכמתו ומונה רשמית לראש הגולה, אך את מקומו בפועל מילא עד התבגרותו חכם יהודי אחר. הנסיבות שבהן הרשים בוסתנאי את המלך מתוארות ב"אוצר מדרשים" של אייזנשטיין:

	"ויגמל בותסנאי ויגדל וילמד תורה ומשנה ותלמוד, הלכה וחכמה ותבונה, ויוגד למלך ויתאב לראותו ויצו להביאו אליו... ויעמוד לפני המלך מאז עד עת ערב ולא נענע ראשו ולא הסיע רגלו, ויבא זבוב ויעמוד על רקתו ויך אותו וינשכהו ולא הבריחו ויטף דמו לפני המלך... ויאמר לו המלך: למה לא הברחתו מעל פניך? וישיבהו: מוסר זה ירשנו מאבותינו כי מעת הורדנו מכתר מלכותנו וחויבנו לעמוד בהיכלי מלך, לא לדבר ולא לצחוק ולא להרים יד בפניהם".

כשהגיע לגיל 16 כבשו הערבים את בגדד. בוסתנאי התייצב לפני הח'ליף עומר, וזה אישר את עלייתו לכס ראש הגולה.

[עריכה] אשתו הנסיכה וצאצאיה

כשראה הח'ליף עלי אבן אבו טאלב שבוסתנאי בן 35 ועדיין לא התחתן נתן לו את בתו השבויה של המלך הסאסאני כוסרו השני - איזדדואר, שהייתה שבויה בידי המוסלמים. (לפי מקורות אחרים היא הייתה בתו של יזדגרד השלישי ושמה היה דארא.) נולדו לו שני ילדים מנשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הנוכרית, שהייתה לשפחה.

משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנוכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שוים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים שוויון זכויות גמור, ואף בא מיוצאי חלציהם ראש גולה. זאת משום שהגאונים הניחו שאדם כבוסתנאי לא היה בא על שפחה מבלי לשחררה קודם לכן, ולשאת אותה בהיתר. מקרה זה הפך לתקדים הלכתי שנעשה בו שימוש בדיון על הכלל: "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ולמסקנות יש חשיבות הלכתית עד ימינו בעניין משמעותם של נישואים אזרחיים.