אש קודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בספרו של האדמו"ר מפיסצ'נה. אם התכוונתם למאחז אש קודש, ראו מאחזים.

הספר אש קודש (מחברו קרא לו חידושי תורה משנות הזעם ת"ש - תש"א - תש"ב, והשם "אש קודש" ניתן לו על ידי המוציאים לאור, בישראל) הוא ספר דרשותיו של האדמו"ר מפיסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, בפני חסידיו בגטו ורשה, בעת השואה.

מבנהו של הספר "אש קודש" אופייני לספריהם של אדמו"רים חסידיים: אוסף של דרשות על פרשת השבוע והחגים, על פי סדר השנה. בספר 86 דרשות שנאמרו במשך שלוש שנים, ת"ש, תש"א ותש"ב (1939 – 1942). הדרשה הראשונה נאמרה בראש השנה ת"ש, (14 בספטמבר 1939), והאחרונה בשבת חזון, ד' אב תש"ב, 18 ביולי 1942, שלושה ימים לפני תחילת האקציה הגדולה לטרבלינקה. מעבר לכך ישנן הגהות והערות שהוסיף האדמו"ר, כנראה לאחר הדרשה האחרונה.

הדרשות אינן ברצף מלא לאורך כל שלוש השנים; ישנן תקופות שבהן יש הפסקה של כמה שבועות או חודשים. בשנת ת"ש נתן הרב 41 דרשות; בשנת תש"א, רק 21; ובשנת תש"ב נתן הרב 24 דרשות, כאמור – עד שבת חזון, כלומר על ארבעה מתוך חמשת החומשים.

הדרשות פותחות בקושיה, על פרשת השבוע, על אחד מהפרשנים או המדרשים הקשורים אליה; לעתים קרובות ישנה התייחסות לדברי רש"י, ולמדרש, בדרך כלל מדרש רבה. התייחסויות לא מועטות הן לספר הזוהר, והתייחסויות רבות – לספרי חסידות שונים, ובמיוחד ספריו של אביו או של חותנו. לאורך הספר מורגש שינוי באורך הדרשות. הדרשות הראשונות קצרות מאד, בנות עמוד אחד (למעט דרשות ספציפיות, כמו הדרשה לראש השנה). לאורך השבועות, מתארכות הדרשות, עד שהדרשות בחלקו האחרון של הספר הן בדרך כלל בנות שלושה, ארבעה ואף חמישה דפים. גם תוכן של הדרשות הולך ומעמיק, וניתן לראות את התגבשות תפיסת עולמו של האדמו"ר.

כמנהיג חרדי בשואה, עמד האדמו"ר שפירא מול אתגר מחשבתי-תאולוגי עצום. הספר "אש קודש" הוא ניסיון ייחודי לתת מענה מחשבתי-חסידי לקושי: כאדמו"ר, כהוגה דעות חסידי, מנסה הרב להצדיק את מעשי הבורא, למצוא פשר לסבל ולתת משמעות לקידוש השם; וכמנהיג, מנסה הרב לעודד את שומעיו, ולתת הכוונה לחסידיו.

המאמץ המחשבתי יוצא הדופן המושקע בספר, והתנאים האיומים בהם נכתב, הופכים אותו לתעודה חסידית, תאולוגית-מחשבתית, וגם היסטורית, יוצאת דופן. הרב שפירא מתאר באורח נוגע ללב את הייסורים העצומים שאותם עוברים הוא וחסידיו. שאלותיו הדתיות וניסיונותיו להתמודד עם הקושי העצום - הפיזי והרוחני - יוצרים תעודה דתית-היסטורית כמעט ללא אח ורע.

בשלב כלשהו בין הגירוש לטרבלינקה לבין מרד גטו ורשה, שלאחריו גורש הרב שפירא לטרווניקי, שם נרצח, הטמין הרב שפירא את כתב היד בכד חלב באדמת הגטו. קובץ הדפים נמצא בפולין כנראה כמה שנים לאחר המלחמה, והועבר למכון ההיסטורי היהודי בוורשה. רק ב-1957 זוהו הדפים, וצילום שלהם הועבר על ידי ברוך דובדבני לחסידי פיסצ'נה בארץ. דובדבני עשה זאת בעקבות בקשת חסידי פיסצ'נה לבדוק אם האדמו"ר נשאר בחיים או שנשארו כתבים שלו. לקט הדרשות הודפס תחת השם "אש קודש" והוצא לאור לראשונה בשנת תש"ך (1960).

[עריכה] לקריאה נוספת

מנדל פייקאז': התעודה החסידית הספרותית האחרונה על אדמת פולין. הוצאת יד ושם, ירושלים תשל"ט.
אליעזר שביד: בין חורבן לישועה – תגובות של הגות חרדית לשואה בזמנה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994.
Nehemia Polen: The Holy Fire. Jason Aronson Inc., Northvale, New Jersey; London, 1994.
אסתר יהודית תידור באומל: "אש קודש", ספרו של האדמו"ר מפיאסצ'נה, ומקומו בהבנת החיים הדתיים בגטו ורשה. ילקוט מורשת, כתב עת לתיעוד ולעיון, חוברת כ"ט, ניסן תש"ם, מאי 1980. עמ' 173 – 187.
הרב גרשון קיציס: ר' קלונימוס מפיאסצ'נה שח עם קונו. מחניים, רבעון למחקר, להגות ולתרבות יהודית, חוברת מס' 8. הוצאת מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי, כסלו תשנ"ה – נובמבר 1994. עמ' 132 - 139.
פסח שינדלר: צידוק הדין מתוך השואה. משואה, קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה, הוצאת משואה, יד לחברי תנועות הנוער הציוניות בשואה ובמרי. כרך י"ח, תל יצחק – תל אביב, ניסן תשמ"ט – אפריל 1990. עמ' 62 – 77.
פסח שינדלר: שואה ושפלות רוח. עיונים בתקופת השואה, אסופת מאמרים לזכרו של מאיר דבורז'צקי בעריכת מרדכי אליאב. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשל"ט – 1979. עמ' 55 – 65.
פסח שינדלר: תגובת החסידות לשואה. אמונה בשואה, הוצאת משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים תש"ם. עמ' 69 – 78.
ד"ר עופר שיף: מודל של מנהיגות חסידית בשואה. מחניים, רבעון למחקר, להגות ולתרבות יהודית, חוברת מס' 8. הוצאת מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי, כסלו תשנ"ה – נובמבר 1994. עמ' 122 – 131.