ארתור אוונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארתור אוונס
Sir Arthur Evans
1851 - 1941

תרומות עיקריות

גילוי ארמון קנוסוס, בכרתים, חקר התרבות המינואית

נתונים נוספים
ענף מדעי	ארכאולוגיה
ארצות מגורים	אנגליה

סר ארתור ג'ון אוונס (8 ביולי 1851 - 11 ביולי 1941), ארכאולוג בריטי הידוע בעיקר בזכות גילוי הארמון בקנוסוס שעל האי כרתים, משכנה של התרבות המינואית לה נתן את שמה.

[עריכה] ביוגרפיה

ארתור אוונס נולד בנאש מילס שבהארטפורדשייר, אנגליה. את השכלתו הרחבה רכש בבית הספר הארואו, מכללת ברייזנוז, אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת גטינגן. בין השנים 1884 ו-1908 עבד כאוצר במוזיאון אשמוליאן, המוזאון האוניברסיטאי הנודע באוקספורד. ב-1909 היה לפרופסור לארכאולוגיה פרה-היסטורית באוניברסיטת אוקספורד.

[עריכה] גילוי התרבות המינואית

קיומו של האתר בקנוסוס (בסמוך להרקליון), היה ידוע עוד קודם לחפירות של אוונס. מילוס קלוקיירינוס חפר בו החל משנת 1878, אולם לא חשף את כולו, בגלל קשיים שהערימו השלטונות הטורקים. אוונס, שהגיע לאי לראשונה ב-1894, בעקבות עניינו בכתב על חותמים ומטבעות עתיקים, רכש את שטח האתר ב-1900, לאחר שזכה האי לעצמאות מדינית. שלוש שנים קודם לכן, העלה את ההשערה לפיה מקורותיה של התרבות המיקנית הוא בכרתים.

אוונס חפר בקנוסוס במשך כשלושה עשורים, אולם כבר לאחר שנים בודדות נחשף הארמון העתיק בכל גודלו והדרו. ברור היה מהפאר והעושר שמצא, כי היה הארמון מרכז פוליטי ותרבותי של חברה מפותחת. המבנה הסבוך של חדרי הארמון הזכיר לאוונס את הלבירינת המיתולוגי של המלך מינוס, ועל כן קרא את שמה של התרבות שגילה מינואית.

בין הממצאים הרבים בארמון, התגלו 3,000 חרסים כתובים בכתב עתיק. אוונס סיווג ותיעד אותם, מחולקים לפי שלושה כתבים מובחנים: לינארי א', לינארי ב' וכתב שלישי, הירוגליפי (כלומר ציורי). מאמציו של אוונס לפענח את הכתבים שחשף לא עלו יפה. מי שפענחו לבסוף, בראשית שנות החמישים, את לינארי ב', והראו כי הוא צורה מוקדמת של כתב יווני, היו צמד המלומדים האנגלים מייקל ונטריס וג'ון צ'דוויק. הדעה המקובלת כיום היא שהתרבות המינואית הקדומה כתבה לינארי א' (שטרם פוענח במלואו), ואילו לינארי ב' הובא לקנוסוס עם הכיבוש המיקני.

ב-1911 כובד אוונס בתואר "אביר" מסדר האימפריה הבריטית, על שירותיו לארכאולוגיה. בין השנים 1921 ו-1935, במקביל להמשך החפירות, פרסם ארבעה כרכים של ממצאי החפירה בארמון. בחיבור נפרד בן שני כרכים, תיאר את הכתב המינואי.