אפרים זורוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אפרים זורוף (נולד בארצות הברית, 1948) הוא היסטוריון ישראלי ומנכ"ל מרכז ויזנטל בירושלים. זורוף מכונה "אחרון ציידי הנאצים", לאחר מותו של שמעון ויזנטל ולאחר שסרז' וביאטה קלרספלד הפסיקו את פעילותם בתחום. במסגרת פעילותו הצליח זורוף לחשוף מאות פושעי מלחמה נאצים ומילא תפקיד חשוב במאמצים להביאם לדין.

[עריכה] קורות חיים

זורוף נקרא אפרים על שם דוד של אמו שנרצח בשואה. לאחר שסיים תואר ראשון בהיסטוריה בישיבה יוניברסיטי עלה ב-1970 לישראל ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא השלים תואר מוסמך ותואר דוקטור בלימודי השואה, במסגרת המכון ליהדות זמננו. עבודת הדוקוטרט שכתב עסקה בתגובת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לשואה והתמקדה במאמצי ההצלה של ועד ההצלה שנוסד על ידי רבנים אורתודוקסים אמריקנים בשנת 1939 ^[1].

בשנת 1978 הוזמן זורוף לכהן כמנהל (האקדמי) הראשון של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס, שם מילא תפקיד חשוב בהקמת הספרייה והארכיון של המרכז והיה יועץ היסטורי לסרט "ג'נוסייד" שהפיק המרכז. הסרט זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 1981.

התעניינותו בפושעי המלחמה הנאצים החלה ב-1978, בעקבות מפגש עם צייד הנאצים שמעון ויזנטל, במהלך הקרנת סרט על פושעי מלחמה נאצים.

ב-1980 חזר לישראל והחל לעבוד כחוקר בתחום פושעי המלחמה הנאצים בעבור המשרד לחקירות מיוחדות של משרד המשפטים האמריקאי. מחקריו סייעו בהכנת תיקים נגד מספר רב של פושעי מלחמה נאצים שחיו בארצות הברית.

[עריכה] מעקב אחר פושעים נאצים

מ-1986 פועל זורוף במסגרת מרכז ויזנטל במעקב אחר עשרות פושעי מלחמה נאצים ברחבי העולם. בתוקף תפקידו כמנהל השלוחה הישראלית של מרכז ויזנטל, בירושלים, מתאם זורוף את מאמצי החיפוש אחר פושעים נאצים ברחבי תבל. מאמצים אלה סייעו והשפיעו על חקיקת חוקים חדשים בקנדה (1987), אוסטרליה (1989) ובריטניה (1991). ב-1991 חשף זורוף את החנינות שהוענקו לפושעי מלחמה נאצים על ידי רשויות החוק בליטא והוביל את המאבק לעצירת תהליך זה. זורוף כיהן כחבר בוועדת חקירה ישראלית-ליטאית שהוקמה כדי לטפל בנושא זה, ומאמציה הביאו לביטול של למעלה ממאה חנינות שניתנו לליטאים שהשתתפו ברצח יהודים בתקופת השואה. ב-2000 הוא חשף את החנינות שניתנו לפושעי מלחמה נאצים בלטביה וניהל את המאבק לביטולן. בסופו של דבר, בוטלו חנינות שהוענקו לשני פושעי מלחמה לטבים.

זורוף נודע במיוחד בשל מעורבותו בחשיפתו של פושע המלחמה הקרואטי, דינקו שאקיץ' (Dinko Šakić), שהסתתר בארגנטינה. שאקיץ' היה מפקד מחנה המוות יאסנובאץ (שכונה גם "האושוויץ של הבלקנים"). בעקבות חשיפתו הוא הוסגר לקרואטיה, הועמד לדין ונדון באוקטובר 1999 לעונש המרבי הקבוע בחוק - 20 שנות מאסר. היה זה המשפט הראשון של פושע מלחמה נאצי שהתקיים במדינה פוסט-קומוניסטית^[2].

בשנת 2002 יצא זורוף במבצע "ההזדמנות האחרונה", שהציע פרס כספי לכל מי שיביא מידע שיסייע בהעמדתם לדין והענשתם של אחרוני הפושעים הנאצים שעדיין מסתתרים. כדי לממן את מבצע הזדמנות אחרונה הוא גייס את אריה רובין, ידידו מימי הלימודים ב"ישיבה יוניברסיטי", איש עסקים בגמלאות מפלורידה המקדיש את רוב זמנו לחינוך יהודי^[3].

המבצע מתנהל בליטא, לטביה, אסטוניה, פולין, רומניה, אוסטריה, קרואטיה, הונגריה וגרמניה. ב-2007 הורחב המבצע גם לדרום אמריקה. המבצע הביא להוצאת שלושה צוי מעצר, שתי בקשות הסגרה ומספר רב של חקירות שנפתחו. ב- 30 באוגוסט 2006 הגיע לזורוף מידע שהביא ב- 28 בספטמבר 2006 לחשיפתו בבודפשט, של שנדור קפירו, שנחשב בעת גילויו לפושע המלחמה הקשיש ביותר בעולם. בינואר 2008 הוגדל סכום הפרס מ-10000 דולר ל-25000 דולר.

ב-1995 ו-1996 הוזמן זורוף לרואנדה לסייע לשלטונות המקומיים במאמציהם להעמיד לדין את מבצעי רצח העם שאירע באותה מדינה באביב 1994, וייעץ באופן שוטף לממשלת רואנדה בנושא זה ודומיו.

זורוף מחבר מדי שנה דו"ח בו הוא מעניק ציונים למדינות שונות על טיפולן בחקירה ובהעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים שחיים בתחומיהן.

בספרו Occupation: Nazi-Hunter; The Continuing Search for the Perpetrators of the Holocaust (המקצוע: צייד-נאצים; החיפוש המתמשך אחר מבצעי השואה) (KTAV 1994), תיעד זורוף את המאמצים המאוחרים שנעשו כדי להרשיע פושעי מלחמה נאצים בדמוקרטיות המערביות והסביר את ההגיון למאמצים אלה עשרות שנים לאחר ביצוע הפשעים. הספר יצא לאור בגרמניה ב-1996 בהוצאת אהרימן ורלג (Ahriman Verlag).

ביוני 1999 הקרין הערוץ השני של הטלוויזיה הגרמנית (ZDF) סרט על פעולותיו תחת הכותרת "צייד-הנאצים", ובשנת 2004 הפיקה תחנה אזורית של הערוץ הראשון הגרמני (SWR) סרט על מאמציו לאתר ולהעמיד לדין את פושעי השואה.

זורוף הרצה פעמים רבות לקהלים בכל העולם על המאמצים להביא פושעי מלחמה נאצים לדין ופרסם יותר ממאה ושמונים מאמרים וביקורות ספרים בנושאים שונים הקשורים לשואה והשלכותיה, ובנושאים הקשורים לעולם היהודי. פרסומיו הופיעו בביטאונים מדעיים כמו קובץ יד ושם, Holocaust and Genocide Studies , Simon Wiesenthal Center Annual , American Jewish History ,Jewish Political Studies Review, וכן ב-לוס אנג'לס טיימס, בוסטון גלוב, ג'רוסלם פוסט, תיקון, ג'רוסלם ריפורט, ג'ואיש כרוניקל, מעריב, הארץ, ידיעות אחרונות וביטאונים אחרים.

פרסומיו של זורוף הופיעו בארבע-עשרה שפות שונות.

זורוף מתגורר באפרת. הוא נשוי לאלישבע, אב לארבעה וסב לשלושה.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ בשנת 2000 יצא לאור בארצות הברית ספרו על הנושא תחת הכותרת "תגובת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לשואה ("The Response of Orthodox Jewry in the United States to the Holocaust”) בהוצאת ישיבה יוניברסיטי. הספר זכה בפרס אגיט לספרות בנושא השואה וההתנגדות היהודית וכן לפרס ספרותי ע"ש הרב ד"ר שמואל בלקין מטעם ארגון בוגרי הישיבה אוניברסיטה בארצות הברית
2. ^ כתבה על גזר הדין במשפטו של שאקיץ'http://pubwww.srce.hr/sakic/hinanews/arhiva/9910/hina-04-h.html
3. ^ "צייד הנאצים האחרון". מאמר בעתון הארץhttp://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=10&itemNo=532696