אמיל הנסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמיל הנסן (7 באוגוסט 1867 - 15 באפריל 1956) הוא צייר גרמני שנולד ליד העיירה נולדה, על גבול גרמניה דנמרק. ב־1904 החל לחתום על ציוריו בשם אמיל נולדה.

עיסוקו באומנות החל כשרכש לעצמו את מקצוע הנגרות. הידע המקצועי שלו התבטא בהבנת החומר ותכונותיו. הקווים והצורות הן בחיתוכי העץ והן בציוריו, משדרים לצופה סוג מסוים של אלימות- לעתים כבושה, לעתים מתפרצת.

נולדה למד אומנות בסוף המאה ה־19 באקדמיה של מינכן, אצל פרנץ פון-שטוק, שייחד תשומת לב רבה לרישום וביטל, כמעט לחלוטין, את חשיבות הצבע בציור. הדחף של נולדה להתבטא בגודש צבעוני וחומרי ניתק אותו מהאקדמיה, והוא נסע לפריז, שם התוודע לציוריו של ואן-גוך. נולדה הושפע מסגנונו האגרסיבי של ואן-גוך ובעיקר מצבעיו. השימוש האגרסיבי בצבעים החמים, גרם לציוריו של ואן-גוך להפוך לצבעוניות ולמרקם מעובה שיצר תחושה של תבליט. הצבע אצלו ביטא רגשות ותחושות.

לאחר שפרש מהאקדמיה וביקר בפריז, נסע נולדה לאי אלסן שבים הצפוני, שם התגורר בקרב האיכרים שאורח חייהם הפשטני תאם את תפיסתו האנטי בורגנית.
נולדה דגל באינדיבידואליזם- קודם לכן, מעולם לא השתייך לארגון או קבוצה. התבודדותו באלסן תרמה לייחודה של יצירתו האקספרסיבית בכמה תחומים:

עיסוק בתכנים דתיים (שלא אפיין אומנים בני זמנו)
יצירת קשר הדוק בין סגנון לתוכן- בעיקר בחיתוכי העץ
הסקת מסקנות ייחודיות מהאומנות הפרימיטיבית

הוא הצטרף לקבוצת "הגשר" (קבוצה של אומנים שהתנגדו למסורת האקדמית וקראו תיגר על סגנון החיים והאומנות שהיו שכיחים בגרמניה בתחילת המאה ה-20) לתקופה קצרה, ועזב (בקיץ 1907) בעקבות תחושתו שפער הגילים בינו לבינם וגישתם השונה לאומנות, מעיקים עליו ואינם מאפשרים לו לצייר כרצונו.

שנת 1909 הייתה שנת מפנה ביצירתו של נולדה, אז החל לעסוק בנושאים דתיים. "הסעודה האחרונה" נחשב לציורו הדתי הראשון. את הצורך שלו להתבטא באמצעות נושאים דתיים, נימק נולדה בתשוקתו הבלתי נשלטת להציג את מעמקי הרוחניות שבדת ובכוחה המשחרר.
עיסוקו בנושאים דתיים (בשונה משאר חברי קבוצת "הגשר"), העיד על חיפוש חסר מנוח אחר אמונה חדשה, על הצורך במציאת מענה לבעיותיו של האומן המתמודד יום-יום עם ספקות כבירים.

ב־1910 החל נולדה לעסוק ברישומים על פי יצירות שראה במוזיאון האתנוגרפי. הוא התרשם עמוקות מהאופי האקספרסיבי והאקזוטי של יצירות האומנות הפרימיטיבית, שמצא בהן צורות הדומות לשלו- חסרות עידון וסגנוּן.

במקביל לציוריו הדתיים המשיך נולדה לעסוק בחיתוכי עץ ובהדפסים, אף הם בתכנים דתיים.
"הנביא", 1912, הוא חיתוך עץ המביע עוצמה רבה,למרות ממדיו הקטנים. החיתוך מציג ראש של גבר, שכמו מסיכה, צף בתוך מסגרת ההדפס. חלקים גדולים ממנו צבועים בשחור, וכך הם מבליטים את החלקים הנותרים- הלבנים, המשמשים הן כקווי המתאר של פני הדמות והן כפיזיונומיה של הדמות המתאורת.
החלקים הלבנים ממוקמים במרכז ההדפס ונשברים בקווים שחורים מעובים. ההבלטה של עצמות הלחיים, האישון, השפה התחתונה והמצח הגבוה והמשופע יוצרים אפקט סמלי, המזוהה באורח מסורתי עם דמות הנביא.