אל תיגע בזמיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל תיגע בזמיר (באנגלית: To kill a mockingbird) הוא רומן התבגרות מאת נל הרפר לי. הרומן, שנכתב בשנת 1960, הוא ספרה היחיד של הרפר לי. הספר זיכה את הרפר לי בפרס פוליצר, היה לרב-מכר ואף עובד בשנת 1962 לסרט.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילת הסיפור
הסיפור מתרחש במחוז מיקום שבאלבמה, בשנת 1935.
הספר מסופר מנקודת ראותה של הילדה, סקאוט פינץ', ועוסק בבעיה הגזעית בדרום ארצות הברית מנקודת מבטה. שני האחים: ג'ין לואיז ("סקאוט") פינץ', ילדה בת תשע, ואחיה הגדול ג'ם, הם ילדיו של עורך דין בשם אטיקוס פינץ'. סקאוט וג'ם מתבגרים על רקע משפט שבו מתגייס אביהם לייצג צעיר שחור הנאשם באונס נערה לבנה.
הנאשם, תום רובינסון, הוא צעיר שחור, שנחשב בעיירה כאדם טוב לב, הגון וישר, לפני האשמתו. הוא נאשם באונס הנערה הלבנה מאילה יואל, ואנשי העיירה, הנגועים בדעות קדומות, מקבלים כמובנת מאליה את אשמתו. השופט טיילור מטיל על עורך הדין אטיקוס פינץ' את ייצוג תום רובינסון בבית המשפט, ואטיקוס, המכיר את תום ומקבל את גרסתו, מסכים לייצגו.
מכאן מוצגות בעלילה הדעות הקדומות והגזענות השוררים בעיירה. תושבי העיירה בזים לאטיקוס, ומתקשים לקבל את העובדה כי הוא מייצג בבית המשפט אדם שחור. האחים סקאוט וג'ם מנודים על ידי בני גילם, והמשפחה חשופה לכעס ועוינות בעקבות מעשיו הלא פופולריים של עורך הדין אטיקוס פינץ'.
במהלך המשפט, מתברר לקוראי הספר כי מבחינה עובדתית קיים ספק רב בהאשמתו של רובינסון, מעל ומעבר לספק סביר, ולמעשה לא ייתכן שהנאשם, תום רובינסון, ביצע את המעשה בו הוא מואשם. למרות הספק, חבר המושבעים שבוי בתפיסותיו ואינו מסוגל לצאת נגד המוסכמה החברתית לפיה מילה של אדם שחור תהיה תמיד שווה פחות ממילה של אדם לבן. בניגוד לכל היגיון מורשע תום רובינסון באונס, למרות שברור לקוראים, כשם שברור לכל תושבי העיירה, לחבר המושבעים ולשופט, שלא הוא האנס.
הדמויות העיקריות בסיפור הן:
- המספרת, סקאוט, ילדה נערית ופרועה;
- אביה של סקאוט, אטיקוס פינץ', עורך דין מצפוני;
- אחיה הגדול ג'ם, הלומד לראות את העולם באופן בשל יותר;
- תום רובינסון, הצעיר השחור שנפל קרבן להאשמת שווא;
- מאילה יואל, נערה לבנה, דחויה ולא אהובה בעיירה, המעלילה על תום עלילת שוא כאילו אנס אותה;
- מר יואל, אביה של מאילה, אדם שיכור ואלים;
- בו רדלי, אדם טוב לב, שסבל התעללות בילדותו;
- הדודה אלכסנדרה, אחותו המהוגנת והצדקנית של אטיקוס.
[עריכה] דיון
מסתבר, שבעיירה קיימים אנשים השווים יותר, בגלל צבע עורם הלבן, ויש אנשים השווים פחות, בגלל צבע עורם השחור. אנשי העיירה אינם מוכנים לשקול את העובדה שגרסתו של רובינסון היא אמינה יותר מגרסת הנערה הלבנה. יותר מכך, הם מתקשים לשאת את "הבגידה" כביכול של עורך הדין הלבן בעקרונות המוסר של העיירה, ובמוכנותו לקבל את גרסת הנאשם השחור ואף לייצגו.
העיירה שבה מתרחש הסיפור היא עיירה שלווה, בה כולם מכירים את כולם, והאווירה כביכול משפחתית ונעימה. על רקע דימוי זה בולט היחס כלפי הצעיר השחור, וכלפי עורך הדין הלבן המגן עליו. העויינות וצרות העין נובעות מתפיסות עולם גזעניות ומדיעות קדומות. מקומו של אדם בהיררכיה נקבע על פי צבע עורו וגזעו, ואין אפשרות לניידות חברתית בהיררכיה זו.
שם הספר הוא:"אל תיגע בזמיר"- שם זה בא להדגיש, כמו שהזמיר הוא יצור שאינו פוגע ברכוש אדם או בגופו, ולכן זה חטא להורגו כך הכושי לא עשה דבר לפי החקירות שערכו אך מפני שהוא כושי האשימוהו וזה בא להראות על המוסריות והצדקיות שיש באטיקוס שהגן על הכושי.
הספר משאיר את הקוראים עם תהיות הרלוונטיות גם לזמננו: האם גם אצלנו קיימות דיעות קדומות המעוורות את עינינו? האם גם אנו נוהגים על פי מוסכמות חברתיות החזקות מאיתנו?
[עריכה] טריוויה
- טרומן קפוטה, חבר מילדות של הרפר לי, היה ככל הנראה מקור ההשראה לדמותו של הילד דיל בסיפור. קפוטה רמז פעמים מספר כי הוא זה שכתב את הסיפור, אך מכתב ששלח לדודתו בשנת 1959 ונחשף מאוחר יותר הפריך שמועות אלו.
- שמו של הספר מבוסס על קטע בו אומר אטיקוס לילדיו היורים ברובי אוויר כי הריגת זמיר היא חטא, כי ציפורי שיר אינן עושות דבר רע לבד מלשיר.
- מספר דמויות בסיפור נושאות שמות של ציפורים, כמו טום רובינסון ("רובין", באנגלית, הוא אדום החזה); ופינץ' (בפ"א רפה; באנגלית, פרוש). פינץ' היה גם שם נעוריה של אמה של לי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הפרק הראשון בספר מתוך אתר הוצאת "עם עובד".
