אל-מנצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבו ג'עפר עבדאללה אבן מחמד אל-מנצור (ערבית: ابو جعفر عبدالله ابن محمد المنصور, 712-אוקטובר 775), הח'ליף השני לבית עבאס., שלט בין 754 ו-775. אל-מנצור היה אחיו של הח'ליף הראשון לשושלת בית עבאס, א-ספאח וירש את השלטון.

עם מותו של א-ספאח, החליט אל-מנצור לייצב את שלטונו באמצעות חיסול מנהיגים כריזמטיים אחרים של כוחות בית עבאס. אבו מוסלים, אחד מראשי הצבא אשר הוביל את בית עבאס לניצחון על בית אומיה, היה השליט הבלתי מעורער באזור איראן וטראנסאוקסאניה. אל-מנצור ביקש תחילה למנותו למושל מצרים על מנת לנטרלו מכוחו. לאחר סירובו של הלה לעזוב את בסיס כוחו באיראן, הוצא אבו מוסלים להורג ב-755. מותו של אבו מוסלים אכן הבטיח את שליטתה של השושלת העבאסית באזור.

שלטונו של אל-מנצור העמיק את האכזבה והתסכול בקרב הציבור השיעי, אשר חש כי תקוותיו, כי חיסול בית אומייה בידי בית עבאס יחזיר את הח'ליפות לאמאמים, כזבו. אל-מנצור אף פעל לדיכוי שאיפות השיעים בדרום עיראק ובחצי האי ערב. מקורות שיעים אף טוענים, כי אל-מנצור אחראי למותו של האימאם ג'עפר א-צאדק. מבחינת מדיניות דתית, שאף להכליל ולאסלאם כמות רבה ככל האפשר מתושבי האימפריה. זאת, בניגוד למדיניות בית אומייה, אשר העדיף ליהנות ממס הגולגולת שהוטל על "בני חסות" לא-מוסלמים (ד'מי). ב-750, רק 8% מתושביה היו מוסלמים. עם מותו, המספר הוכפל.

תקופתו של אל-מנצור מאופיינת בשגשוג תרבותי. הסובלנות שהפגין בית עבאס כלפי הפרסים וקבוצות אחרות שדוכאו על ידי בית אומייה תרמה לכך. למרות שהח'ליף השאם אבן עבד אלמלכ אימץ מנהגי חצר פרסיים, ספרות ומחקר פרסי לא זכו להערכה בעולם האסלאמי עד לתקופתו של אל-מנצור. ללבלוב בתרבות הפרסית היה גם ביטוי פוליטי: תנועת השעוביה (الشعوبية), אשר טענה כי התרבות הפרסית עליונה על זו של הערבים.

אל-מנצור היה מעורב גם בפיתוח בגדד כבירת האימפריה האסלאמית. ב-1 באוגוסט 762, הוא ייסד את בגדד והקים את ארמון הח'ליף החדש, "מדינת א-סלאם", סביבו התפתחה העיר. בנוסף, הוא הקים בעיר את בית אלחכמה, ספריה ומרכז מחקר והגות שהיוותה מרכז לתור הזהב האסלאמי.

אל-מנצור נפטר ב-775 בדרכו למכה, לקיים את מצוות החאג'. הוא נקבר לאורך הדרך למכה - קברו אינו מסומן (בשל הרצון להסתיר את גופתו מאנשי בית אומיה). בנו, אל מהדי ירש אותו.

הקודם: א-ספאח

הח'ליפים לבית עבאס

הבא: אל מהדי