אלי עמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלי עמיר (נולד ב-26 בספטמבר 1937), סופר ישראלי יליד עיראק.

עמיר נולד בבגדד ובגיל 13 עלה לישראל והתחנך בשומריה שבקיבוץ משמר העמק. בשנים 1964 - 1968 שימש כעוזר ראשי ליועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. מילא כמה תפקידים בכירים במשרד הקליטה, ובהם גם המנכ"ל. היה גם שליח ומנהל הפדרציה הספרדית בארצות הברית. כיום גר בירושלים.

ספרו הראשון, "תרנגול כפרות", ראה אור ב-1983. הצלחתו הגדולה של הספר, אשר זכה לכמה מהדורות, מיקדה את תשומת הלב באיכויותיו הספרותיות כרומן. הספר זכה בפרס יובל החמישים לעליית הנוער ובפרס לספרות יהודית במקסיקו.

בראיון למוסף הספרותי של "הארץ", ב-8 בפברואר 1985, מספר אלי עמיר כי החל לכתוב את ספרו עוד ב-1970. הוא מספר שמטבעו הוא איננו קל כתיבה. בספר "תרנגול כפרות" חיפש עמיר מוטיבים שיבטאו את המשבר של מזרח מול מערב, עולה חדש מול ותיק, חזק מול חלש, ילד שנזרק לעולם חדש.

עמיר עלה מעיראק כנער צעיר. לדבריו, חסרה לו השכלה תורנית ועברית שורשית. הדבר מתבטא, לדעתו, גם בכתיבתו. עד היום שפת אמו היא ערבית. שנותיו במשמר העמק היו חשובות, מכריעות וקשות, אך לא יפות. הכאב הגדול ביותר לאדם הוא פסילת תרבות. לא הייתה ברירה. בקיבוץ דרשו מהם הרבה; גם הם התגברו על בעיית הניתוק מהעבר. עמיר נאלץ לשקר להוריו. הם לא ידעו את האמת. לדעת עמיר, הכפייה התרבותית הייתה שגויה, כי השמיטו מן האדם את שורשיו התרבותיים. הוא איננו רוצה להעתיק לכאן את הדגם העיראקי, אבל היה רוצה לקבל זמן להשתנות. לדבריו עיצבה התרבות המערבית את חייו הרציונליים: הספרות, התיאטרון, המוזיקה, האמנות הפלסטית, הארכיטקטורה, אך בתחום הרגש עודנו שייך למזרח.

בשנת 2006, לאחר הסתבכותו של נשיא המדינה משה קצב בפרשה שבה יוחסו לו עבירות מין, הציע הבלוגר אורי קציר לבחור בעמיר כנשיא מדינת ישראל [1]. על ההצעה דווח עליה בהרחבה בכלי התקשורת הערביים, ובהם העיתון המצרי הנפוץ "רוז אל-יוסוף", שהדגיש את הייחוד ביצירתו של עמיר, המעוגנת בתרבות הערבית.