אליעזר מרום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליעזר מרום (15 בפברואר 1925 - 28 בנובמבר 1979) היה איש מערכת הביטחון בישראל, דיפלומט בשירות מדינת ישראל ומנהל עסקים בישראל וברחבי העולם. מרום כיהן כקונסול ישראל בקפריסין (שהייתה מושבה בריטית) בשנת 1952 וכמזכיר ראשון במשלחת ישראל לאו"ם בניו-יורק בשנת 1958.
[עריכה] ביוגרפיה
אליעזר מרום נולד בזְדוּנְסְקָה ווֹלָה שבפולין ב-15 בפברואר 1925 כאליעזר לנדסברג, ועלה לארץ ישראל עם הוריו כתינוק באותה שנה. שם משפחתו עוברת ל"מרום", בהתאם למדיניות שר החוץ משה שרת, שדרש שנציגיה הדיפלומטיים של ישראל הנשלחים לחו"ל ישאו בשמות עבריים.
לפני קום המדינה שירת בש"י, ובמסגרת זו התקבל לעבודה כאזרח בצבא הבריטי כאשר מטרתו האמיתית הייתה, בין היתר, גילוי מידע חיוני על מבצעים צפויים של הבריטים נגד אוניות מעפילים ובכך לתרום לסיכולם. כמה פעמיים נחקר ואף נעצר על ידי אנשי הביטחון הבריטים שחשדו בו, ולבסוף נאלץ להחליף את סיפור הכיסוי ולפעול תחת מסווה של "אח סיעודי" בבית חולים בתר בחיפה, בו היה ממוקם בסתר מטה של "ההגנה". בביתו בקריית חיים היה מותקן סליק, ששימש את "ההגנה" להסתרת נשק ומסמכים רגישים.
משנת 1946 שימש כחבר במחלקה המדינית של הסוכנות אשר הפכה לאחר קום המדינה למחלקה המדינית של משרד החוץ, שבראשה עמד בוריס גוריאל. המחלקה פוזרה בהוראתו של ראובן שילוח, ומאנשיה נולד "המוסד". במסגרת שירותו ב"מוסד" נשלח למשימות שונות באיראן ובקובה, והיה שותף למבצעים רבים שרק חלקם התפרסמו, כמו איתור הילד יוסל'ה שוחמכר. גם לאחר שפרש מ"המוסד" המשיך לסייע ולתרום לארגון תרומה חשובה ולעתים חיונית.
בשנת 1952, עם סיום ה"קורס הגבוה למודיעין ואסטרטגיה" של משרד החוץ, נשלח לכהונת סגן קונסול ובהמשך קונסול ישראל (בפועל) בקפריסין עד לשנת 1956. בתקופת כהונתו בקפריסין, שהייתה באותה עת צומת דרכים מודיעיני ואסטרטגי חשוב, זכה לתמיכה ופופולריות רבה מצד רשויות הממשל הבריטי והעיתונות המקומית. באותה תקופה טיפל, בין היתר, בתיאום ביקורו של מנהיג המדינה הזרה הראשון שביקר בישראל, ראש ממשלת בורמה, או נו, שנחת תחילה בקפריסין והתקבל על ידיו. כמו כן טיפל בהכשרת הקרקע המדינית לקבלת מטוסי הקרב הסילוניים הראשונים לחיל האוויר, מדגם "מטאור", שהוטסו על ידי טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי ונחתו תחילה בקפריסין לקראת מסירתם לצה"ל. בשנת 1955 פעל מול השלטונות הבריטים להבאתו לקבורה זמנית בקפריסין של מפקד האצ"ל לשעבר, דוד רזיאל, שנטמן תחילה בחבנייה שבעיראק לאחר שנהרג שם במהלך פעולת חבלה נגד הגרמנים ובעלי בריתם.
בשנים 1962-1958 כיהן בתפקיד המזכיר הראשון של משלחת ישראל לאומות המאוחדות בניו-יורק ואחראי על הקשר עם התקשורת. במסגרת תפקידו, פעל רבות בתחום ההסברה וקירובם של נציגי מדינות העולם השלישי, היהדות המקומית והקהילה השחורה בארצות הברית. בשנת 1963 עזב את שירות החוץ ואת "המוסד", והתמנה לנציג בנק "סוויס-ישראל טרייד בנק" (Banque pour Le Commerce Suisse-Israelien) בריו דה ז'ניירו בברזיל עד לשנת 1967. הבנק הוקם על ידי אנשי המחלקה המדינית של משרד החוץ (ובהמשך - "המוסד") כאמצעי למימון פעילותם, ולימים הופרט הסניף הישראלי שלו והפך לבנק לסחר חוץ ולאחר מכן - הבנק הבינלאומי הראשון). כנציג הבנק פעל רבות לגיוסי הון מהיהדות המקומית לצורך מימון פרויקטים כלכליים חיוניים בישראל, בעידודו של שר האוצר, פנחס ספיר.
בשנים 1971-1967 כיהן בתפקידי ניהול בכירים בקרנות השקעה אמריקאיות בינלאומיות שפעלו מאירופה (בהן Colonial/Ital-Fortune).
בשנים 1971-1977 עסק בניהול בישראל של חברות מסחריות שונות. באחת מהן - חברת השעונים "אומטיסו" - טבע את הסיסמה: "שעון שווייצרי במחיר יפני" שעוררה תהודה רבה, ואף גרמה למחאה רשמית מנציגיה הדיפלומטיים של יפן בישראל, אך מאידך - זכתה להכרה שנים רבות אחר כך על ידי איגוד המפרסמים כאחת מסיסמאות הפרסום המוצלחות ביותר שהומצאו בישראל.
החל משנת 1977 ועד יום מותו בשנת 1979 שימש בתפקיד גזבר האגודה למען החייל.
