קטגוריה:אדמו"רי חב"ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בחסידות חב"ד היו במשך הדורות התפצלויות שונות לזמן קצר.

בשלושת הדורות הראשונים לחסידות כיהן בכל תקופה אדמו"ר אחד בלבד: בעל התניא בדור הראשון. האדמו"ר האמצעי בדור השני, שהעביר את חצר החסידות לעיירה ליובאוויטש והצמח צדק בדור השלישי. (חוץ מתלמידו של בעל התניא, רבי אהרון מסטרשלה, שפתח חסידות נפרדת וכיהן כאדמו"ר בזמן אדמו"ר האמצעי).

בדור הרביעי לחסידות, כיהנו חמשה אדמו"רים לבית חב"ד בו זמנית, והם חמשה (מתוך שבעה) מבניו של הצמח צדק. כך נוצרו לזמן קצר פלגים שונים בחב"ד: ליובאוויטש, קאפוסט, ליאדי ועוד. ה"צמח צדק" הראה את כוונתו שבנו המהר"ש יקח את שרביט ההנהגה וימשיך את דרכו, לאחר הפטירה שאר הבנים עררו על זה ונפסק על פי הכרעת דין תורה, כי צמח צדק מסר את ההנהגה לבן - אדמו"ר מהר"ש, ועל כן רק הוא המשיך לגור בליובאוויטש וקיבל את שרביט ההנהגה הרשמית.

בדור החמישי כיהנו כששה אדמו"רים (לבית ליובאוויטש היה זה אדמו"ר הרש"ב - בנו של אדמו"ר המהר"ש).

בדור השישי כיהן בחב"ד אדמו"ר אחד בלבד, רבי יוסף יצחק שניאורסון (בנו של הרבי הרש"ב), לבית ליובאוויטש, כאשר חסידי שאר הפלגים, אלו שנשארו בחב"ד, הפכו לחסידי ליובאוויטש.

האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון המוכר כ"הרבי מליובאוויטש" הוא המנהיג השביעי של חסידות חב"ד, הוא ירש את חותנו הרבי הריי"צ.

להלן מוצגים רק אדמו"רי חב"ד ליובאוויטש והאדמו"רים השונים מופיעים בקטגוריות משנה (בשלב זה יש רק על אדמור"י קאפוסט)