אגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אגר (Agar) הינו סוכר המופק מאצות. זהו החומר העיקרי המשמש במיקרוביולוגיה להכנת מצעי גידול למיקרואורגניזמים.

את האפשרות לשימוש באגר כמצע גידול העלתה לראשונה פאני הסה (Fannie Hesse), אשתו של ולטר הסה (Walter Hesse), חוקר במעבדתו של הביולוג הנודע רוברט קוך. היא השתמשה באגר להכנת ג'ל-מאכל וריבה; היא הציעה לבעלה לנסות ולגדל על האגר חיידקים, ובכך להחליף את הג'לטין, אשר שימש בתפקיד זה במשך שנים ארוכות. הסה כתב על התגלית לקוך, אשר אימצה במהרה; צלחות האגר החדשות שלו שימשו, בין השאר, לגילוי החיידק הגורם למחלת השחפת - תגליתו הנודעת ביותר של קוך.

חסרונו העיקרי של הג'לטין כמצע גידול הוא היותו נוזלי בטמפרטורה של 37 מעלות צלזיוס; זוהי טמפרטורת גוף האדם, ואכן הטמפרטורה בה מרבית המיקרואורגניזמים גורמי המחלות גדלים בצורה מיטבית. אגר ניתך בטמפרטורה של כ-50 מעלות.

האגר מופק מדופן התא של שתי אצות: המין Sphaerococcus Euchema והסוג Gelidium. האגר בדרך-כלל מגיע למעבדה כאבקה, אותה יש לערבב במים ובמרכיבים נוספים. קיימות וריאציות רבות לצלחת האגר הפשוטה; חברות לציוד ביולוגי מייצרות מגוון סוגי אגר המשמשים לצרכים שונים. אגר דם, למשל, מכיל תמצית דם של יונק כלשהו (כבש או סוס, בדרך כלל); חיידקים רבים מסוגלים לפרק תאי דם אדומים ובכך לשנות את צבע המצע; כך ניתן לזהות בקלות חיידקים אלו.

על צלחות אגר מגדלים בעיקר חיידקים ופטריות.