אברהם אמינוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מולא אברהם אמינוף - תרי"ד, 1845 - תרצ"ט, 1939. המכונה "רבי אברהם התלמודי", רבּ‏ה ומנהיגהּ‏ של הקהילה הבוכרית בירושלים.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 1.1 רבה של הקהילה הבוכרית בירושלים 1.2 מותו 2 פועלו הספרותי 2.1 ספריו 2.2 ספרים אשר נערכו והודפסו על ידו 3 הערות שוליים

[עריכה] תולדות חייו

רבי אברהם נולד בשנת תרי"ד, 1845, בעיר בוכרה במרכז אסיה, לאביו רבי בנימין ואימו ציפורה. בבגרותו למד בישיבה של סבו, רבי פנחס אמינוף הידוע הכנוי "פנחס הקטן"^[1], אשר היה חתנו של רבי יוסף ממן מערבי^[2].

בשנת תרל"א, 1871, למד בישיבתו של השד"ר רבי ישועה שושן (אשר בישיבתו צמחה הנהגתה העתידית של יהדות בוכרה, ועם תלמידיו נמנו מולא ציון צופיוף, מולא משה פילוסוף עוד). לאחר מכן עבר עם משפחתו להתגורר בעיר סמרקנד, שם פעל רבות בקרב היהודים לחיזוק ידיעותם בלימוד התורה ובקיום המצוות.

[עריכה] רבה של הקהילה הבוכרית בירושלים

בשנת תרמ"ט, 1889 עלה רבי אברהם עלה מבוכרה ירושלים. בשנים אלו גדל זרם העולים לארץ ישראל מארצות אסיה התיכונה, ובעידודו של הרב יעקב מאיר הוקמה חברת "חובבי ציון" במטרה לספק את צרכי הקהילה הבוכרית בירושלים ולהקים שכונה בשם "רחובות" (המכוּ‏נה כיום "שכונת הבוכרים") לבני הקהילה.

בשנת תרנ"א, 1891 התמנה רבי אברהם לרבה של הקהילה היהודית הבוכרית בירושלים וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו.

חיי שכונת "רחובות" עד מלחמת העולם הראשונה התנהלו בפיקוח ועד השכונה אשר רבי אברהם עמד בראשו, הוועד זכתה לתמיכת מוסדות השלטון המקומים ונהנה מיוקרה רבה בקרב בני הקהילה בארץ ומחוצה לה, פעילות הוועד הייתה רחבה וסיפקה את כל צורכי התושבים.

בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 פעל הוועד רבות למען בניית השכונה ומוסדותיה, בתקופה זו נבנו בשכונה בנייני פאר ובניהם "הארמון", בית דוידוף (אשר שימש כמשכנה של הגימנסיה העברית), בית משהיוף (אשר היה הבית הגדול בשכונה, כחמישה דונמים שטחו). על מנת לאפשר גם בני הקהילה מועטי היכולת לגור בשכונה הוקמו 25 בתי דירות אשר היו כמעין "שיכון" ומחירן היה נמוך ממחירו של בית פרטי וכן הוקם במרכז השכונה חצר אשר כולה נבנתה מכספי הקדש ואשר פעלו בה חמישה בתי כנסת, ישיבות - בנייהם ישיבתו של רבי אברהם, תלמוד תורה של הקהילה ובור מים גדול אשר שימש את תושבי החצר הרבים. הוועד דאג לסלילת כבישים ונטיעת עצים בשכונה "גן אילנות ופרחים כדי להיות אוויר חשוב לילדים"^[3].

[עריכה] מותו

רבי אברהם נפטר בט' בשבט תרצ"ב, 1939. רחוב "אברהם תלמודי" בשכונת הבוכרים בירושלים נקרא על-שמו.

[עריכה] פועלו הספרותי

כמו רבים מרבני בוכרה, ראה רבי אברהם את חשיבותה של המלה הכתובה עבור בני קהילתו ועל כן עסק רבות בכתיבה והוצאת ספרים. את כל ספריו הוציא רבי אבהרם בירושלים ושלח אותם לבוכרה כדי שיופצו לרבים ללא תשלום, כל ספריו היו מנוקדים וחלקם תורגמו לתג'יכית על ידי רבי שמעון חכם. סיפרו העיקרי הוא "ליקוטי דינים" הכולל דינים והלכות מעשיות לכל השנה על פי מנהגי יהדות בוכרה, וכך כתב בהקדמתו לחלק א' של ספרו:

	חלק ראשון, אשר לקטתי ואספתי במאמרים, מפי ספרים וסופרים, דינים הנצרכים, משולחנם של מלכים, פוסקים אחרונים ובראשם מרן זכרו לברכה, גדול הסגנים, אנא זעירא דמן חברייא, עפר רגלי החכמים, הצעיר בעבדי ה', אברהם אמינוב ס"ט, יליד בוכארה, תושב עיר הקודש, ירושלים תבנה ותיכונן במהרה בימינו, וכדי לזכות את רבת בני עמי, יושבי בוכארה ואגפיה, למען ילמדו ויבינו מרבית המון העם, נער וזקן, איש ואישה, פשוט ובעל מלאכה, העתקתים ללשון פרסי צח, באותיות מרובעות ובנקודות...

[עריכה] ספריו

• "ליקוטי דינים" - בשפה הבוכרית, חלק א' - יצא בשנת תר"ס, 1890, חלק ב' - יצא לאור בשנת תרס"א, 1891, חלק ג' וד' - יצאו לאור בשנת תרס"ב, 1892, חלק א' ביורה דעה - יצא לאור בשנת תרס"ג, 1893, חלק ב' ביורה דעה וחלק אבן העזר - יצא לאור בשנת תרס"ד, 1894.
• "שולחן טהור" - ספר כיס בו ליקוט הברכות הנחוצות ליום-יום עם הלכותיהם,יצא לאור בשנת תרס"ד, 1894.

[עריכה] ספרים אשר נערכו והודפסו על ידו

• ספר תהילים - יצא לאור בשנת תרס"ה, 1895.
• תרגום התנ"ך לתג'יכית יהודית, מרבית התרגום נעשה על ידי רבי שמעון חכם.
• הוצאה מנוקדת ומסודרת של הספר "חק לישראל" על-פי הסדר המלא שתיקן רבי חיים יוסף דוד אזולאי, יצא לאור בשנת תרע"ט, 1929.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ המכונה גם "מולא נייאז", (תקס"ה, 1805 - תרל"ח, 1875).
2. ^ המכונה "אור ישראל", (תק"א, 1741 - תקפ"ג, 1823), אשר בפועלו הציל את יהדות בוכרה מכלייה רוחנית.
3. ^ מפרוטוקול ישיבת החברה בשנת תרס"ז, 1906.